אקופונקטורה יפנית
מתוך WikiSinit
(←טיפולים) |
(←אודות היפני) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| - | ==אודות היפני== | + | ==אודות הדיקור היפני== |
*הדיקור היפני נקרא גם - אקופנטורה יפנית ,רפואה יפנית. | *הדיקור היפני נקרא גם - אקופנטורה יפנית ,רפואה יפנית. | ||
| - | פותח ביפן במשך מאות ואלפי שנים ואם | + | פותח ביפן במשך מאות ואלפי שנים ואם זאת מתאפיין בפיתוחים חשובים מאד שנוצרו במאה השנים האחרונות על ידי סדרה של מסטרים מפורסמים מיפן. |
| + | ==ההיסטוריה של הדיקור היפני== | ||
| + | הרפואה הסינית הגיעה ליפן על ידי סוחרים קוראנית. הידע שהגיע ליפן היה דומה לזה שהיה בסין במאה ה-6. במאה ה- 12 החליט הקיסר לסגור את יפן מהשפעה חיצונית. יפן הייתה מנותקת בכל רמה מסביבה. באותה תקופה הרפואה הסינית החלה לתפוס כיוון אחר ביפן. הכיוון האחר נבע מהאנה והאמפוקו שהיו קודמים לידע החיצוני הסיני. באותה 200 שנים נוצרה תפנית שלקחה את כל התחום של הרפואה לכיוון אחר – יותר אוריינטציה של מגע – אבחוני וטיפולי. | ||
| + | |||
| + | במאה ה- 16 וה- 17 יפן החלה להפתח לעולם הרחב. נוצרו קשרי מסחר עם מדינות אירופאיות, בעיקר עם הולנד. החלה להיכנס השפעה מערבית ליפן. למרבה הפלא, הדבר לא יצר התנגשויות. היפנים, ניסו לשלב את הרפואה המערבית עם הרפואה הסינית והיפנית ולראות היכן השיטות חופפות. | ||
| + | |||
| + | לקראת סוף המאה ה- 19, הקיסר החליט שהוא זונח את כל המסורת, מכל הבחינות לא רק רפואית, והחליט להתקרב למערב. חלק מהכיוון החדש השפיע בצורה דרמטית על הרפואה היפנית שכבר הייתה מבוססת באותה תקופה. הרפואה הסינית יצאה מחוץ לחוק והמוקד היה רפואה מערבית וגם רפואת צמחים שהייתה מותרת רק לרופאים, לא למטפלים ברפואה סינית יפנית. | ||
| + | |||
| + | האנמה והאמפוקו היו יותר מכוונת לעיוורים והממשלה החליטה כעזרה סוציאלית שיוכלו לעסוק בהן רק עיוורים. לאו דווקא חשבו שהם יותר טובים בכך, אלא רק שתהיה להם תעסוקה. | ||
| + | |||
| + | המוליך של המחטים פותח על ידי מטפל יפני עיוור בשם פוג'יאמה. האגדה מספרת שהוא החשיב עצמו למטפל גרוע, הוא ביקש עזרה מן האלים במקדש. כאשר הוא הגיע למקדש ורגע לפני שכרע על ברכיו נכנס לו לרגל דרך במבוק קטן זרד של איזה עץ וכך פותח המוליך. | ||
| + | |||
| + | העיוורים קיבלו בלעדיות על הרפואה הסינית, הם לקחו את הרפואה הסינית למקום שלא היה קיים כמותו ברפואה הסינית. בגלל שחסר להם חוש החושים האחרים שלהם הרוויחו מכך. אבחנת הדופק שונתה מעט מן האבחנה המסורתית, אבחנות גוף, בטן, נכנסו כאבחנה דרמטית – כמעט חצי מן האבחון. טכניקות דיקור חדשות פותחו בגלל המצאת המוליך. הטכניקות עדינות מאוד ודקות מאוד. טכניקות הדיקור שונו. המוקד מבחינת התאוריה והפילוסופיה עבר ל- Nan Jing ("שאלות קשות"). לקחו טקסט מאוחר יותר והוא היה הטקסט הראשי שעל פיו הרפואה הסינית היפנית התבססה. הטקסט הוא הרבה יותר פשוט מה- Su Wen וה- Ling Shu. זהו ספר קליני מאוד. המיקוד ב- Nan Jing הוא על 5 האלמנטים. טכניקות הדיקור ב- Nan Jing שונה מזו של ה- Nei Jing. החלה להתפתח טכניקת טיפול שונה לחלוטין. | ||
| + | |||
| + | פוקושימה קודו, עיוור, בתחילת המאה ה- 20 פיתח את הטויו-הארי. שיטות מרידיאניות נוספות והטויו-הארי הם הבסיס לרפואה היפנית כיום. הטויו-הארי זוהי שיטה הנלמדת כיום בכל העולם. | ||
| + | |||
==עיקרי השיטה== | ==עיקרי השיטה== | ||
==טיפולים== | ==טיפולים== | ||
גרסה מתאריך 13:51, 23 במאי 2010
תוכן עניינים |
אודות הדיקור היפני
- הדיקור היפני נקרא גם - אקופנטורה יפנית ,רפואה יפנית.
פותח ביפן במשך מאות ואלפי שנים ואם זאת מתאפיין בפיתוחים חשובים מאד שנוצרו במאה השנים האחרונות על ידי סדרה של מסטרים מפורסמים מיפן.
ההיסטוריה של הדיקור היפני
הרפואה הסינית הגיעה ליפן על ידי סוחרים קוראנית. הידע שהגיע ליפן היה דומה לזה שהיה בסין במאה ה-6. במאה ה- 12 החליט הקיסר לסגור את יפן מהשפעה חיצונית. יפן הייתה מנותקת בכל רמה מסביבה. באותה תקופה הרפואה הסינית החלה לתפוס כיוון אחר ביפן. הכיוון האחר נבע מהאנה והאמפוקו שהיו קודמים לידע החיצוני הסיני. באותה 200 שנים נוצרה תפנית שלקחה את כל התחום של הרפואה לכיוון אחר – יותר אוריינטציה של מגע – אבחוני וטיפולי.
במאה ה- 16 וה- 17 יפן החלה להפתח לעולם הרחב. נוצרו קשרי מסחר עם מדינות אירופאיות, בעיקר עם הולנד. החלה להיכנס השפעה מערבית ליפן. למרבה הפלא, הדבר לא יצר התנגשויות. היפנים, ניסו לשלב את הרפואה המערבית עם הרפואה הסינית והיפנית ולראות היכן השיטות חופפות.
לקראת סוף המאה ה- 19, הקיסר החליט שהוא זונח את כל המסורת, מכל הבחינות לא רק רפואית, והחליט להתקרב למערב. חלק מהכיוון החדש השפיע בצורה דרמטית על הרפואה היפנית שכבר הייתה מבוססת באותה תקופה. הרפואה הסינית יצאה מחוץ לחוק והמוקד היה רפואה מערבית וגם רפואת צמחים שהייתה מותרת רק לרופאים, לא למטפלים ברפואה סינית יפנית.
האנמה והאמפוקו היו יותר מכוונת לעיוורים והממשלה החליטה כעזרה סוציאלית שיוכלו לעסוק בהן רק עיוורים. לאו דווקא חשבו שהם יותר טובים בכך, אלא רק שתהיה להם תעסוקה.
המוליך של המחטים פותח על ידי מטפל יפני עיוור בשם פוג'יאמה. האגדה מספרת שהוא החשיב עצמו למטפל גרוע, הוא ביקש עזרה מן האלים במקדש. כאשר הוא הגיע למקדש ורגע לפני שכרע על ברכיו נכנס לו לרגל דרך במבוק קטן זרד של איזה עץ וכך פותח המוליך.
העיוורים קיבלו בלעדיות על הרפואה הסינית, הם לקחו את הרפואה הסינית למקום שלא היה קיים כמותו ברפואה הסינית. בגלל שחסר להם חוש החושים האחרים שלהם הרוויחו מכך. אבחנת הדופק שונתה מעט מן האבחנה המסורתית, אבחנות גוף, בטן, נכנסו כאבחנה דרמטית – כמעט חצי מן האבחון. טכניקות דיקור חדשות פותחו בגלל המצאת המוליך. הטכניקות עדינות מאוד ודקות מאוד. טכניקות הדיקור שונו. המוקד מבחינת התאוריה והפילוסופיה עבר ל- Nan Jing ("שאלות קשות"). לקחו טקסט מאוחר יותר והוא היה הטקסט הראשי שעל פיו הרפואה הסינית היפנית התבססה. הטקסט הוא הרבה יותר פשוט מה- Su Wen וה- Ling Shu. זהו ספר קליני מאוד. המיקוד ב- Nan Jing הוא על 5 האלמנטים. טכניקות הדיקור ב- Nan Jing שונה מזו של ה- Nei Jing. החלה להתפתח טכניקת טיפול שונה לחלוטין.
פוקושימה קודו, עיוור, בתחילת המאה ה- 20 פיתח את הטויו-הארי. שיטות מרידיאניות נוספות והטויו-הארי הם הבסיס לרפואה היפנית כיום. הטויו-הארי זוהי שיטה הנלמדת כיום בכל העולם.
עיקרי השיטה
טיפולים
נקודות
נקודות בשימוש במיקום שונה מהמיקום בדיקור סיני
LU5,LIV4,
נקודות בשימוש במיקום דומה למיקום בדיקור סיני
ספרות
מטפלים מפורסמים ברפואה יפנית
- Master Kawai מסטר קאואי
- Master Manaka מסטר מנקה
- Master Nagano מסטר נגנו
- Kiiko Matsumoto קיקו מטצסומוטו
מטפלים ברפואה יפנית בישראל
קישורים לאתרים ברפואה יפנית
ספרות על רפואה יפנית
עריכה
- עורך:אמיר רגונס
- הערות העורך:
