שושלת צו

מתוך WikiSinit

גרסה מתאריך 16:01, 16 בפברואר 2010

שושלת CHOU , תקופת "המדינות הלוחמות" , איחוד הקיסרות ושושלת HAN

סקירה היסטורית:

שנת 1100 לפנה"ס נחשבת לתחילתה של שושלת זו וסופה מעורפל על ידי המלחמה: הם עשו שינויים רבים בתחום החקלאות, בעיקר שיטת השקיה כלל ארצית. שיטת המשטר הייתה פיאודלית ובמהרה התפרקה הממלכה לנסיכויות שסבלו ממלחמות אזרחים רבות ופלישות מבחוץ. בסוף נשארו רק כמה מדינות שנלחמו זו בזו על השליטה. להלן תקופת ה"מדינות הלוחמות". האידיאל של שלטון מרכזי התעורר רק במאה השלישית לפנה"ס. בשנת 221 לפנה"ס אוחדה הממלכה תחת מדינת CHIN והוכתר קיסרה SHIH HOUNG TI. במהלך איחוד הקיסרות רבים מהאצילים הפיאודלים נושלו או הורחקו מאדמתם. הוקם משטר צבאי וכוננה פקידות אזרחית. הפקידים נשארו נאמנים לקיסר מכיוון שיכל להחליפם בכל רגע. ספרי היסטוריה ופוליטיקה שלא דגלו בשיטותיו נשרפו. בניו של SHIH HOUNG TI לא הצליחו לשלוט ונוצר מאבק בין שאריות אצולה פיאודלית ובין שודדים חסרי בית. גם בזמן שושלת CHOU, כמו קודמיהם, עסקו הסינים בפולחן אבות וכן גם המדינות שנוצרו בהתרופפות המשטר המרכזי של שושלת זו. בשנת 202 לפנה"ס נצחו השודדים ונוסדה שושלת HAN. בשלב זה החלו הסינים לחשוב שהחיים עלי אדמות חשובים יותר מהאבות המתים ופולחן האבות דעך בחשיבותו [למרוץ שהסינים מקיימים פולחן זה עד ימינו אנו].

הרפואה הסינית בתקופת שושלת צו

רפואת שדים

בתחילת שושלת CHOU עלתה חשיבותם של שדים ורוחות ברשימת "הסיבות למחלה" - אטיולוגיה. ה WU - אותם כוהנים שאמאנים מפרשי הסימנים מפולחן האבות מתקופת שושלת SHENG עדיין פעלו. המושג tian- "שמיים" חלחל לתרבות הסינית כגורם חזק ומשפיע יותר מ"האבות" המנוחים. הקיסר שלCHOU ייצג את השמיים עלי אדמות בכך היווה את ראש הרשות ה"דתית" והחוט המקשר בין הארץ לשמיים. האבות לא נתפסו כמשפיעים אך ורק על שושלותיהן שלהן, אלא כרוחות חובקות כל המשפיעות בצורה כללית על החיים. נאמר שלאדם אחד שתי נשמות האחת נולדת עם הגוף ומתה איתו הנקראת PO, השנייה נקראת HUN ונכנסת לגוף אחרי הלידה. ה hun יכולה לנדוד החוצה בעת חלום / שינה והיא נשארת לאחר מות הגוף ועולה השמימה להתאחד עם האבות. הרפואה בזמן שושלת CHOU נקראת "רפואת שדים", עד כדי כך שנאמר ש"מי שחולה נכנס בו שד". הטיפול נעשה בעזרת מעלים באוב, בזמנים מסוימים בשנה [משהו המזכיר סיאנס ברעיון הכללי – החיים מתקשרים עם המנוחים בעזרת מדיום – מתווך]. הללו היו נכנסים לטרנס, מתרוצצים ברחובות, נכנסים לבתים בצעקות וחניתותיהם מתנופפות בניסיון להבריח את הרוחות והשדים. המושג הסיני, הסימנית - i - כלומר מרפא, מורכבת מהסימנית -U W כלומר - שאמאן, ומהסימנית של חנית או חץ (או מחט).

בשנת 1973 נתגלה בחפירות ליד HONON קבר משנת 168 לפנה"ס, כלומר סוף תקופת ה- CHOU ותחילת שושלת HAN. בקבר נמצא הכתב WU SHIH ERH PING FONG "מרשמים נגד 52 מחלות (רוחות)" רוב המרשמים בכתב זה הינם לחשי קסמים כנגד הרוחות. לדוגמא: "למקרה עם חברבורות בעור יש לשפשף את הידיים זו בזו, כשהרקיע מתמלא בברק ולבקש משליטי 4 הפינות להחשיך את שמי האדם הנגוע, יש לעשות זאת פעמיים." הרעיון הוא כזה: לחשים או שדים המיוחסים לכוכבים יוצרים חברבורות או גושים בעור הדומים לכוכבים במראיתם. לכן החשכת השמיים עבור המטופל משמעותה היעלמות החברבורות מעורו. רעיון זה מבטא את התפיסה שיש קישור בין תופעות טבע למתרחש באדם - כל זה בחסות הרוחות. רוב המרשמים בכתב זה הינם לחשים הכוללים "קסמי נשימה ויריקה" - האש היוצאת מהפה ומבריחה שדים ורוחות. המרשמים "המעשיים" יותר כוללים למשל הכאת החולה הסובל מנפיחות אינגוינלית בחפצים שונים כ"פטיש בד ומנגח" ואחרים מציעים צואת חיות כמשחה טיפולית. ישנו גם פירוט של זמנים / ימים בהם יותר טוב / יעיל להבריח שדים ורוחות.

בתחילת שושלת HAN נהייתה "רפואת השדים" נחלת פשוטי העם . הללו הצטיידו בקמעות העשויים מזהב, משיש ומברקת אותם תלו בכובע או בחגורה. על שני צידי הקמע היה חרוט "לחש הגנה" מפני רוחות. הלחש יוחס לקיסר או לאב קדמון. נוסח הקמעות היה כגון: "קמע זה יהפוך לחנית נגד רוחות ועין הרע". עוד שיטת ריפוי הייתה רשימת הלחשים על דף, שריפתו ושתיית האפר כשיקוי ע"י החולה. כל השיטות הנ"ל היו בשימוש, כנראה, כבר בתקופות קודמות, אך רק מתקופה זו הוגדרו כריפוי.

מאוחר יותר הקמעות התפתחו: הם נכתבו כמסמכים ממשלתיים רשמיים, על ברקת או זהב. עליהם נרשמה הוראה או פקודה או בקשה למען, או, מאת ישות / רוח / שד חשוב בהיררכיה של "העולם האחר" (כל זה תחת האמונה שב"עולם האחר" ישנה היררכיה בדיוק כמו בעולמם של הסינים דאז). ישויות אלו כגון אל הרעם, אל השמש או אל הכוכבים וכו' אמורות היו להגן מפני שדים ורוחות רעים. לסיום ה WU SHIH ERH PING FENG מתאר ריפוי / גירוש שדים מגוף האדם בעזרת פורמולות העשויות מחיות / חלקי חיות, צמחים ו"בד ווסת".

רפואת השדים הגיעה לשיא בשלותה בשנת 600 לספירה הנוצרית. בספר מתקופה זו ה - KU CHIN LUYEN FONG ישנם מרשמים של צמחים וצורות עיבודם לטיפול בבעיות ספציפיות. המרשמים ניתנו במצבים של "השפעות חיצוניות" כמו: קור, מזג אויר / עונה, מגיפות ולא רק לדיבוק. הספר עוסק גם במניעת מחלות וכולל רשימה של גורמים מהם יש להימנע כמו: מזג אויר, מאכלים וכו'. מאוחר יותר המרפא SON SSU MIUO (681-682 לספירה) כתב את הספר CHIEN-CHIN-I-FENY ובו כ - 32 מרשמים, לחשים ופורמולות מצמחים (ביניהם רעילים) כנגד רוחות. חלקים מספר זה נמצאים עד היום בשימוש. במבוא לספרו הוא טוען שסבל ומחלה הינם פועל יוצא של החיים ולכן בלתי נמנעים. רעיון זה מנוגד לגישה שרווחה לפניו והיא - שאפשר להימנע לחלוטין ממחלות ע"י צורת חיים "נכונה". עוד במבוא לספר זה מתוארים הצעדים שיש לעשות בכדי לבצע את הלחשים, ביניהם צומות, טכסים ותרגילי נשימה למען טיהור הנפש והגוף. בספר זה מצוינות 13 נקודות דיקור ובשם כל אחת מהן כלול המושג הסיני רוח או שד - gui. הסופר טוען שנקודות אלו מומלצות ע"י המרפא העתיק PIEN CHIO אך אין סימוכין ארכיאולוגים או כתבים המראים על שימוש בדיקור למטרות רפואיות לפני 90 לספירה. עד היום "רפואת שדים" מתקיימת בסין וגרורותיה, כנראה עקב שורשיו העמוקים של המנהג.

איחוד הממלכה הסינית, קונפוציוס רפואת "ההקשרים המערכתית"CORPESPONDACE SYSTEMATIC

כפי ש"רפואת השדים" חושלה ע"י ובזמן תקופות ה"מדינות הלוחמות" (למרות שורשיה העמוקים) כך גם "רפואת ההקשרים המערכתית" חוזקה ע"י ובזמן איחוד הממלכה, במיוחד כאשר האיחוד הביא למשטר קונפיוציסטי . הקונפיוציזים הינה גישה פילוסופית שעסקה במוסריות האדם והמדינה דרך חוקים וקודים התנהגותיים ומוסריים נוקשים, עוד נדון בכך.

"רפואת ההקשרים המערכתית" עמדה על :

• 1. האמונה באחדות הטבע / יקום - DAO
• 2. חוק הדואליות - יין / יאנג, וחוק חמשת התנועות .
• 3. גישות מסוימות מ"רפואת השדים".
• 4. תפיסה שחומרים מסוימים יכולים להשפיע על שורשם ובסיסם של החיים עצמם.
• 5. תפיסה מדינית של אחדות האימפריה.

   ורעיונות קונפיוציסטים נוספים. 

רפואת ה"הקשרים המערכתית" התפתחה במקביל ל"רפואת השדים". הרעיון המרכזי של רפואת ה"הקשרים המערכתית" הוא שיש שייכות, קשר, בין דברים פיזיים, חומריים כמו: גוף ומינרלים לדברים פחות מוחשיים כמו: Qi, עונות השנה וכו'. באספקט זה היא דומה לקוסמות או לכישוף, שהרי המכשף משפיע על הפיזי דרך האל חומרי. בכל התרבויות, עד היום, יש רפואת שדים ומכשפים. סוגי הכישוף מתחלקים, בהכללה, לשני סוגים: א. קסם מגע- לדוגמא מכשף שמחזיק בציפורן, שער, ווסת או שליה של אדם יכול להשפיע על

   חייו של אדם זה מבלי לבוא איתו במגע.

ב. קסם "הומיאופתי", כלומר, דומה בדומה. לדוגמא: הסינים מאמינים, עד היום, שאכילת אגוזים

   מחזקת  את המח מכיוון ששני אלו נראים דומה. עד היום משתמשים ברפואה הסינית ברעיון 
   שלצורה, למרקם, לצבע, למיקום בו גדל, לעונה בה נקטף וכו' של תרופה (צמח או חיה) יש אפקט 
   על תפקודיו והשפעותיו על האדם.

בבסיסו של רעיון זה "דומה בדומה" - ישנה הבנה שקיימים חוקים המפעילים ומפקחים על כל התופעות ושיש ביניהם קשר - לא רק במראה חיצוני. גם דוקטרינות ה - יין / יאנג, YIN/YANG (להלן Y/Y) וחמשת התנועות מבוססת על רעיון האחדות הנ"ל . יש לציין שגישת "פעולה- תוצאה" (השונה בעיקרה מרעיון האחדות) התקיימה בסין במקביל לרעיונות אלו מזמני קדם. יש המשערים שחלק מרעיונות אלו נעו מאזור יוון אך כרגע, אין דרך להוכיח זאת.

[גישת ההקשרים המערכתית רואה את הקשר בן תופעות שנחשבות לא קשורות לפי ראיית המערב. למשל שאפשר לחלק את כל התופעות לפי יחסיות - ליין ליאנג ושיש קשר בין חלקי ה Y/Y הללו, עוד דוגמא - יש קשר בין כיוון המזרח, לבין הצבע הירוק, תנועת העץ, הטעם החמוץ, איבר הכבד, איבר כיס המרה... הדומה בין אלו הוא התדר, הם כולם בעלי תדר זהה אך דחיסותם שונה. תנועת העץ קשורה ביחסי – "מעגל ההזנה ומעגל הבקרה" עם שאר 4 התנועות וכך הלאה. גישה זו הושגה על ידי התבוננות בתופעות הטבע ולא על ידי מחקר התופעות]

גישת ה - יין יאנג

איחוד זה אנו רואים בקיסר הצהוב - הוא מעין אוסף של רעיונות ממדרשות שונות ושילובן יחדיו. למשל: בכדי לפטור את בעיות האי זוגיות בגישת 5 התנועות אחד האלמנטים - האדמה - הושם במרכז ושאר 4 התנועות מתייחסות אליו באופן שווה ומחולק ל Y/Y.

גישת חמשת התנועות - WU HSING

על פי היסטוריונים גישה זו נהגתה ע"י TSOU TEN ( 270 לפנה"ס). המושג HSING פירושו המשך,מעבר או תנועה, המושג WU פירושו 5. נבחרו 5 מושגים, ארציים יחסית: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. גישת 5 התנועות מסבירה את כל התופעות לפי הספרה 5 . המושג "אלמנט" שנמצא בשימוש מראה על משהו קבוע וחסר תנועה ולכן נשתמש פה במושג "5 התנועות". חמשת התנועות מתייחסות אחת אל השנייה בצורות שונות. הידועות ביותר במערכות יחסים אלו הן: 1. מעגל הבניה,ההזנה SHENG: מים מזינים עץ, עץ נשרף באש, האש יוצרת אפר/אדמה, המתכת

   נמצאת באדמה, וכשמחממים מתכת יש אדים כלומר מים".

2. מעגל הבקרה, ההירמון - CO: "מים מכבים אש, אש מתיכה מתכת, מתכת (כמו סכין) מבקעת עץ,

   עץ (כמו מקוש) גובר על האדמה".

בתי ספר שונים היו חלוקים בדעתם על השתייכויות של תופעות מסוימות לאחת מ 5 התנועות והיו כאלו שטענו שאם אין אמת אובייקטיבית בגישה זו, אולי כולה טעות. אך לאחר כשהקונפיוציזם אימץ את גישת 5 התנועות לליבו היו מעט שהעיזו לקרוא עליה תגר.

קונפיוציזים

מאסטר קונפיוציוס (479-551 לפנה"ס) או קונ פו צ'ה, כמו רבים בין הוגי הדעות בתקופתו ניסה להסביר ולפתור את הבעיות החברתיות, מדיניות, מוסריות שפקדו את סין בתקופת ה"מדינות הלוחמות". על סמך ניסיונו הוא הגיע למסקנה שיש הפרש בין הציפיות החברתיות המוסריות לבין ההתנהגות המציאותית של בני האדם. עובדה זו כללה גם את הקיסר, שהיה אמור להיות דוגמא… אחד הדברים שעשה קונפיוציוס הוא להפוך טכסים חברתיים לאישיים ובכך הוא שם את הדגש המוסרי על הפרט. המוסר ומצפון האישי היו, לדעתו של קונפיוציוס, תכונות שיש לרכוש ואין הן מובטחות בתורשה. המאסטר דיבר על קודים מדוקדקים של התנהגות בין אב לבן, קיסר ועם, איש ואישה, בין חברים וכו' וכן בחברה בכלל. הוא האמין שכל עודף והגזמה באשר הם, יפגעו בחברה בכללותה. סטנדרטים מוסריים גבוהים אלו גרמו לדחיית רעיונותיו באצולת מדינתו. רק שנים רבות אחרי מותו השתמשו ברעיונותיו להקמת המנגנון השלטוני של איחוד הממלכה המחודש.

בבסיסה של הרפואה הסינית קיימת התפיסה של "גוף האדם כממלכה", ישנה הקבלה בין רעיון זה לבין רעיונות הקונפיוציזם. לדוגמא, רעיון המניעה: קונפוציוס טען שה"קיסר הטוב מסדיר את ממלכתו בעוד יש בה סדר כלשהו ולא מחכה עד תוהו בכדי להתחיל בארגון וסדר" בקיסר הצהוב נרשם: "המרפא השגיא מטפל באנשים בריאים ולא בחולים. אין מטפלים במרד קיים אלה עוצרים אותו לפני התהוותו".

HU SON TZU היה פילוסוף קונפיוציסטי שחי בסוף תקופת המדינות הלוחמות וראה את איחוד הממלכה ע"י הקיסר SHIH HOUNG TI. הממלכה המאוחדת נשענה על רעיונותיו של HU SON TZU, שני תלמידיו היו יועצים לקיסר והם נקראו ה"מחוקקים". קונפיוציוס האמין שבאדם יש רע מולד ושהשפעת הגורל / חוקי היקום, חזקה מכוחותיו של האדם. HU SON האמין שהאדם, אם הוא נאמן לדרך (הטאו) יכול להתמודד אפילו עם השמיים עצמם: "לא יהיה רעב בעת בצורת או שיטפון...." כלומר כוחו של האדם כפרט גדול ומשפיע. [שני רעיונות אלו בולטים גם הם ברפואה הסינית] קונפוציוס עצמו נמנע מהערות על העולם הבא, אך SON HU היה ברור ביחסיו לאלים: "מתפללים לגשם והוא יורד, אך אין שום קשר. הכול למראית עין". לכן גרס HU SONשזהו תפקידו של האדם להתמודד עם החוקים שיש במציאות ולא לעבוד את האלים. קונפוציוניזים עוסק בארגון המערך החברתי ולא בסגידה [עובדה זו מייחדת תורה זו]. שני המאסטרים האלו השתמשו בחוק היחסיות (ין ויאנג) ובחוק חמשת התנועות בכדי להסביר את המציאות החברתית, הפוליטית והפיזית. ע"פ גישה זו הפרט יכול להשפיע על השמים כמו שהשמים יכולים להשפיע על הפרט. לדוגמא: אם הקיסר, כנציג השמיים עלי אדמות, מתנהג בצורה לא מוסרית זה יכול לערער את מערך 5 התנועות השמימי והארצי ולהוביל לסערות ובצורות על האדמה [ לא כעונש מהשמיים אלה כתגובה נסיבתית, פעולה - תגובה ]. גישת "ההקשרים המערכתית" מחוברת לקונפיוציזם בבסיס, ובעליית הקונפיוציזם עלתה גם היא.

רוח     ו    Qi   

הרעיונות מ"רפואת השדים והרוחות" הקדומה לא נעלמו כליל מ"רפואת ההקשרים המערכתית". אנו נמצא מושגים כמו "רוח חיצונית", מערכת "הגנה" וכו'. אך ברפואת ההקשרים גם גורמים פנימיים מוגדרים כמקור אפשרי למחלה: המערכות הפנימיות תלויות זו בזו וכשאחת כושלת האחרות סובלות ו/או ממלאות את מקומה, כל עוד מערכת אחת לא מגזימה בהשתלטות זה נחשב הוגן, אך אם יש פלישה זה נחשב אנרגיה רעה (להלן 'פתוגן'). השד הרע הוחלף ברגשות פנימיים ומושגים מופשטים. יותר אין אומרים "רוח רעה" אלה - Qi" רע או Qi פתוגני"... המושגQi לא החליף בצורה מלאה את המושג "שד" או "רוח רעה" GUI - . אך "השתלט" על רוב המרחב בראיה הרפואית והפילוסופית. מנקודה זו והלאה שני המושגים הללו חיים במקביל.

בתחילת האלף הראשון לספירה אנו רואים שינוי בצורת חיזוי העתידות. האורקל הינו תופעת טבע ולא עוד שריון של צב הנזרק לאש. לדוגמא: בספר TAI SU (100 לפנה"ס לערך) מדובר בניבוי לפי 8 כיווני הרוח: מדדו את כיוון ועוצמת הרוח בימים מסוימים בשנה: תחילת כל אחת מ 4 העונות ואמצע כל אחת מ 4 העונות. אם הרוח באה מכיוון מזרח בעונת האביב הניבוי חיובי, אם היא באה ממזרח בעונת הסתיו - העתיד רע [ראה 8 הכיוונים או 8 הטריאגרמות = "BA GWA" והקשריהם לעונות ולתנועות]. חשיבותו של רעיון זה היא שהסינים התבוננו בטבע ולמדו ממנו, קישרו יחדיו רעיונות של נומרולוגיה, עונה ותופעות טבע אחרות, ולבסוף גם את בריאות האדם. בהמשך ה TAI SU מוסבר מדוע יש אנשים שחולים ללא חשיפה לרוח (גורמים חיצוניים) ולמה ישנם אנשים שחולים בדרגות שונות, או כלל לא חולים, בחשיפה לאותה הרוח. ההסבר מתחיל בסביבה אליה חשוף האדם (חומרת הרוח / פתוגן) וכוח ההתנגדות (מערכת החיסון) של האדם ולבסוף - גורמים פנימיים אשר לאו דווקא קשורים לחיצוני. ב Tai su ניתנות 3 סיבות לתחלואי האדם: 1. "הידרדרות בשנים" - פרוש מהמאה ה 7 לספירה קובע שחיי האדם מחולקים לפלחי זמן:

   הראשון בן 7 שנים וכל השאר בני 9 שנים. המעבר בין הפלחים הינו קריטי והאדם פגיע 
   במעברים אלו. אין לדעת אם הייתה זו כוונת הכותב המקורית, אולי פשוט רצה לומר שככל 
   שהאדם  מתבגר כך הוא נחלש.

2. מלאות וחוסר באדם ביחס להתמלאות וגריעת הירח: כשהירח נמלא האדם מתחזק כשהירח

   נגרע האדם נחלש ונהיה פגיע. כלומר האדם נתון להשפעות משינויים במעגל החודשי. [או ככלל שינויים בגורמי השמיים[

3 . "כאשר אדם מאבד הרמוניה עם העונה" - האדם נהיה פגיע כאשר הוא יוצא מסנכרון עם העונה

     זהו הגורם היחידי התלוי בהתנהגות האדם לפי ספר זה.

כמובן ששילוב של שלושת הגורמים הללו יחדיו מכפיל ומשלש את עוצמת המחלה.

[ספר "השאלות הקלות של הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" הhuang di nai ching su wen , הינו מסמך רפואי הנחשב כ"אב הרפואה הסינית", הוא בנוי בצורת שאלות ותשובות – הקיסר השמימי HUANG DI שואל את הרופא QIPO והלז עונה, ישנם פרקים אחדים בהם אחרים עונים לשאלות הקיסר. ספר השאלות הקשות ה NAN CHING נכתב קצת מאוחר יותר ונחשב לספר משלים, בחלקו הוא עוסק בסוגיות מהקיסר הצהוב, יחדיו הם נחשבים ל"כתבים הקלאסיים" עוד נדון בספרים אלו רבות] בספר הקיסר הצהוב מחוברים לראשונה רעיון המחלה שמקורה "תקיפה מבחוץ "עם רעיון המחלה שמקורה הוא "פנימי". זהו תמצות רפואת ההקשרים. בכתב זה רוח מוגדרת כפוגעת בחלק החיצוני / יאנגי של הגוף ומחלות החלק הפנימי / ייני מקבלות שם: PI , כלומר, מחלות שנגרמו עקב השפעת רוח, לחות, קור שפגעו מבחוץ וחדרו פנימה נקראות FENG PI . מנקודה זו והלאה "רוח" היא סיבת המחלה ו/או צורת ההתבטאות שלה. ולא "שדים ורוחות". מושגים כמו FENG HSUEH "מערת רוח" , שבעבר הזהירו אדם מלהיכנס למערה מפחד ששם שוכנת רוח רעה, הפכו לנקודות בעור דרכן נכנסת הרוח / פתוגן לגוף, דרכן אפשר להוציאה. כאמור, ע"פ גישת ה"הקשרים המערכתיים" מה שיש בחוץ יש בפנים והם משפיעים זה על זה. רעיון זה נקרא Qi: סימנית זו מורכבת משני חלקים - האחד "אדים עולים" והשני "גרגר אורז מתפוצץ / מתרחב". יחדיו הם אומרים - האדים העולים מהאורז המתרחב ובמילים אחרות "אוכל מבושל". במאות ה 1 וה 2 לספירה נאמר על ה Qi: "הדבר שממלא את הגוף", "זה שמשמעותו- חיים", "נשימה", "אדים", "כמו עננים" ועד ל"רוח". Qi הינו כל מה שאי אפשר לגעת בו אבל הוא שם. הוא זורם עם הדם ודרך האוויר, הוא ההשפעה, הכוח והיכולת. יש המתרגמים - Qi ל"אנרגיה" אך לדעת אונשולד המושג אנרגיה לא מספק. עם הזמן נוספו עוד "פתוגנים חיצוניים" (גורמים שפוגעים באדם ומקורם מחוצה לו) לספרות הרפואית בסין חוץ מ"רוח", אך רוח נחשבת לפתוגן העיקרי עד היום. מפה באות הגדרות חדשות לעודף חוסר, פנימי וחיצוני. לדוגמא כשהקיסר הצהוב שואל בעניין זה עונה צ'יפו [הרופא והמורה השגיא של הקיסר הצהוב האגדי] "כאשר יש השפעות רעות רבות, זהו עודף (פתוגנים חיצוניים). כשחסרה מאיכותו של האורגניזם (איבר, תנועה) זהו חוסר".

להלן סיכום של 3 הגישות למושגים רוח ו Qi: "רפואת שדים" - בה האדם משרת את השדים ואת אבותיו. מתגונן בקמעות ובכפרות, אפילו מנסה להפחידם בכדי לשמור על בריאותו. "רפואת הרוח" - בה האדם מתמודד עם איתני הטבע, עונותיו, מעגלי הירח וכו'. "רפואה פנימית" - בה האדם מחזק את תכונותיו ואת כוחו מבפנים ומבחוץ בכדי להתמודד עם מחלות שמקורן מבפנים ומבחוץ... 3 רעיונות אלו חיים במקביל עד היום הזה ברפואה הסינית. אנו מגלים שהאדם יכול להימנע ממחלות, ע"י היצמדות לחוקים התנהגותיים, מוסריים, תזונתיים - ביחס לעונה, מצב הירח וכיוון הרוח.

תפקוד ומבנה איברים   
       

בשנת 1970 נתגלה קבר מסוף המאה ה 3 לפנה"ס במחוז הונן, בקבר נמצאו כתבים רבים בניהם כתבים רפואיים המוכרים ככתבי ma wong tui. אלו הם הכתבים העתקים ביותר הקיימים בידינו (במלואם) העוסקים בנושאים רפואיים בסין. בין שאר הממצאים בקבר נמצאו 14 כתבים רפואיים בהם דובר על רפואת שדים, תרגול גופני ותרגילי נשימה, אך חשובים ביותר לנושא "תפקודי האיברים" הם שני כרכים שעסקו ב "11 הכלים" או "11 התעלות". התעלות הוגדרו כישויות נפרדות המחולקות לy/y , בעלות מיקום ספציפי בגוף. לפי הכתב ישנם 6 התעלות היוצאות מהרגליים ומגיעות מעלה - לשמיים (לראש) ו 5 התעלות המתחילות בידיים, ומגיעות לחזה . בשני כרכים אלו לא מדובר על אופיין ותכליתן של תעלות אלו. מכרכים אחרים של כתבים אלו אפשר להסיק שאדים אוQi זורם בתעלות הללו. כתב זה מתאר סימפטומים ומחלות הקשורים ב 11 הערוצים, הסימפטומים מחולקים לעודף וחוסר. יש לשער שרעיונות אלו היוו את הבסיס לספר הקיסר הצהוב. הקיסר הצהוב הוא הכתב היחידי (הגדול והמקיף ביותר) שהועבר דרך הדורות מאז ועד היום, עם אבידות ותיקונים בתוכנו כמובן. על פי הקיסר הצהוב קיימים 12 ערוצים, הם ה CHOG MO או ערוצי ההולכה, הללו מחוברים ומהווים זרימה מתמשכת ומעגלית. נשאלת השאלה מה זרם בהם? יש האומרים שQi ויש האומרים שדם. החוקרים חלוקים בדעתם. יש הטוענים שהיו שני בתי ספר עם שתי גישות שונות. ישנה אפשרות שדם ו Qi זורמים באותם הערוצים, או שישנם שני ערוצים נפרדים ומקבילים, אחד ל Qi והשני לדם. נושא זה, כמו רבים אחרים, לא לובן עד תום עד היום. בספרות ישנם ציטוטים דומים, מקבילים וסותרים.

- YING Qi -הוא הQi מזין - שמיוצר ע"י SP/ST- הטחול והקיבה (המיוחסים לתנועת האדמה), זורם בערוצים ונחשב כמזין. יש אומרים שהוא מקביל לדם, יש אומרים שהוא זהה לדם. -WEI Qi - Qi מגן - נאמר שהוא נשלט ע"י הריאות ושהוא ה Qi שזורם בערוצים. הטיפול השכיח ביותר בספר הקיסר הצהוב הינו הדיקור, דיקור עובד על הערוצים. נאמר שהדיקור עובד על Qi ובכך יכול להשפיע על הדם. לכן אפשר להאמין ש Qi זורם בערוצים ולא דם. ב NAN CHING - "ספר השאלות הקשות" - ישנה גישה שהדופק הרדיאלי במפרקי היד שמשמש לאבחנה קשור בערוצי הדם וכוח הלב (גישה הקיימת גם ברפואה מערבית). ה NAN CHING גורס שאיכות ה Qi שבמסלולים מתבטאת בדופק. [כלומר שהדם וה Qi משפיעים זה על זה ] בקיסר הצהוב אין תיאור של "מנוע" שנותן כוח ל Qi / דם בערוצים. אך ברור מהקיסר הצהוב שכלי הדם והדם עצמו קשורים בלב, ברור גם כן שהנשימות, דרך הריאות מזיזות את ה Qi. המושגים : משאבה, מנוע וכו' לא קיימים בקיסר הצהוב.

בפרק שנקרא CHING MO בקיסר הצהוב מתוארים 3 ערוצים "יינים של היד" המתחילים בחזה, 3 ערוצים "יאנגים של היד" המתחילים בקצה אצבעות הידיים, 3 ערוצים "יינים של הרגל" המתחילים בקצוות הרגליים, 3 ערוצים "יאנגים של הרגל" המתחילים בחזה. כל אחד מאלו מקושר לאחד מ 12 האיברים הפנימיים, ה zangfu. 12 האיברים מחולקים לעוד חלוקות, הראשונה מביניהן היא החלוקה ל 2, ל יין וליאנג, ל fu ול Zang. zang פירושו מלא, ייני ומאחסן,FU פירושו חלול, יאנגי ומעבד [מהמילה "לעבוד"]. 6 ה Zang [וקיצוריהם] הם: כליות להלן - kid. כבד להלן - Liv . לב להלן - HT.

                                             מגן / מקשר הלב, להלן -  PC . טחול, להלן -  SP . 
                                             ריאות, להלן -LU  , הללו משויכים  ליין ומוגדרים פנימיים.
6 ה fu [וקיצוריהם] הם: קיבה, להלן - st. מעי דק, להלן - si.  מעי גס, להלן - Li.
                                       שלפוחית השתן, להלן - BL. כיס מרה, להלן - GB.
                                       המחמם המשולש, להלן - tw . הללו משויכים ליאנג ונחשבים חיצוניים.

היחידי מבין אלו ללא גוף / איבר פיזי ממשי הינו ה - TW. הוא כנראה ההוספה החדשה ביותר לרשימה. מכיוון שאין הוא מוזכר בכתבים לפני שושלת Han. ה TW החליף את הגרון / צוואר שהיה מוגדר כ fu השישי עד הופעת המושג TW. כל הערוצים הנ"ל מחוברים זה לזה בצורה מעגלית המשכית וגם דרך מסלולי חיבור ראשוניים ומשניים. לפי הכתב, מחלה עלולה לפגוע באחד או כמה מהם מבלי לגרום למוות (זהו רעיון חדש). החיים תלויים ב- Yuan Qi מקורי - פרהנטלי כלומר שהוא מולד ועלול ל"התבזבז" או להיגמר, מצב שיוביל למוות. ישנו גם Qi נרכש והוא מחולק לשניים: Ying Qi - מזין, wei Qi - מגן. עליהם דובר מעלה. בריאות מתקיימת על ידי שמירה על מינונן, עתויי נכון וסוגן הנכון של השפעות חיצוניות כגון אויר, אוכל ורוח (שאמורה לא להיכנס לגוף כלל) ועל ידי סילוק העודף אחר עיבודן של ההשפעות הנ"ל על ידי ה - zang fu. אפשר להיכנס לפרוט רב ולצטט אסכולות רבות ושונות אך זהו הבסיס הרעיוני של רפואת ההקשרים בכלל ושל הקיסר הצהוב בפרט. יש להבין שגישת ההקשרים המערכתית הייתה נתונה להשפעות ולשינויים רבים, אפילו הכתב החשוב ביותר המשויך לגישה זו - 'הקיסר הצהוב' - מיצג גישות שונות במקביל.

התייחסות הכתבים למיקום וגודל האיברים הפיזיים:

למרות שברובו של ספר הקיסר הצהוב, כמו רבים מהכתבים שבאו אחריו, לא חיפשו הגדרה מדויקת של מיקום וגודל אברי הגוף הפיזיים הרי שקיימים יוצאי דופן: בפרק 12 של הקיסר הצהוב יש הערכה בקשר לניתוח לאחר המוות, בפרק אחר תיאור פיזי של מיקום וגודל האיברים. את אותם רעיונות אנו פוגשים בפרק 42 של הNan ching . מאוחר יותר נכתבו כתבים ובהם ודיונים בין רופאים על מיקומם וגודלם של האיברים. כאמור הרפואה הסינית לא חיפשה את ה"גישה האנטומית". רק במאה ה 18 לספירה

ניסה Wang ching jen (1768 - 1831 לס')  לשכנע את הרופאים הסינים עד כמה חשובה ההבנה של האיברים הפנימיים הפיזיים, עוד נדון בכך. 

הרפואה הסינית לא נבנתה על פי הבנה מלאה של מיקומם ותפקודם של האיברים הפיזיים כמו - גיד, מוח, רחם, וכו' אלא על פי היקשים, הקשרים וחיבור של רעיונות, חיבור של הקשרים דרך המאקרו קוסמוס לאדם ולמרכיביו שהם כולם חלקים אינטגרלים של אותו הקיום / יקום.

אם הרפואה הסינית לא נבנתה על איברים פיזיים מוחשיים אלה על רעיונות פילוסופיים, השלכות והקשרים יש לחפש את מקורות הרפואה הסינית בסביבתם וזמנם של אותם הפילוסופים.

עם איחוד הממלכה השתנו הכלכלה והשלטון: נוצר צורך בהגדרות גורפות עקב האיחוד של המדינות השונות. הגידול באוכלוסיה ובמסחר יצר את הצורך לסטנדרטיזציה של משקלים ,אורכים, גדלים (עד כדי עובי הכרכרה...), ערך הכסף וכל חומר או דבר אחר, היה גם צורך בהסדרת הכתיב. כול תחומי החיים הפכו לבעלי אופי מרוכז, מנוטר ומבוקר. הקיסר shih hang ti הנהיג שיפורים טכנולוגיים כגון בנית התעלה הגדולה, פוליסת קניית אורז כשהוא בשפע (וזול) ע"י הקיסרית ומכירתו (במחיר נמוך) כשהוא נדיר אחר כך. כך נמנעה תלותם של האנשים (בעיקר עירוניים) ביבולי העונה או ביבולי השנה - זהו רעיון של איזון. כל חלק בממלכה נהיה תלוי בתפקודה הכללי והממלכה ככלל הייתה תלויה בתפקודם ותקשורתם של כל חלקיה. היה ומחוז אחד נותק מהשאר הוא היה נפגע קשות, והממלכה כולה היתה נפגעת מכך...

כל הרעיונות האלו תורגמו לגוף האדם ולרפואה סינית: למשל תרגום הרעיון zang - - מלא או מאחסן. Fu - חלול, מעבד, או מקום איסוף. [שיכולים לתאר את איסוף ואחסון הדגנים בסין]. כן גם מושגים כמו Ching או lou - הם מסלולי החיבור: Ching הם הערוצים העיקרים של כל 6 ה- zang ו 6 ה fu , הם יוצרים מעגל עקבי חד כיווני. המושג lou מתאר ערוצים המחברים בין ערוץ עיקרי למשנהו או ליתר דיוק לבן זוגו ע"פ תפיסת 5 התנועות, בכך יוצרים רשת מורכבת רב כיוונית. ערוצי sun מוזכרים כתת ערוצי lou. ערוצי chong mo הם ערוצים שחוצים ומזינים את השאר, הם כמו "התעלה הגדולה". ע"פ מושגים אלו, קל יותר להבין את ה- tw : ערוץ ללא איבר, הנמצא ב 3 מקומות / מחממים שעוזר בהתמרת חומרים ע"י חימום. [3 מחממים הם 3 אזורי גוף - עליון - חזה, אמצעי - בטן, תחתון - בטן תחתונה ואברי מין] את הערוצים אפשר להשוות לנהרות ולדרכים החשובים לקיום הקיסרות, אין מי שמניע ודוחף - הדברים נעים מעצמם... את חשיבותה של ההשקיה, שנעשתה בעיקר בהצפה, לחקלאות הסינית אין לתאר במילים, בתחילת הספירה נאמר, בהקשר פוליטי, על תפקיד הקיסרות: "לפתוח חסימות בערוצים, לנקז שיטפונות, להשקות למען פוריות ושפע..."

אותם רעיונות קיימים בקיסר הצהוב: ביוב - hsu, תעלה tu, לשפוך kuan, להשקות kai, מעבר תת קרקעי sui אפילו המושג ching mo הערוצים העיקריים בגוף - מורכב מהמילה ching - ערוץ הקשור בנהרות גדולים הבאים מההרים דרך המישורים אל הים והיו ראשיים בהשקיה. המושג luo - ערוצי החיבור - מתאר רשת תעלות, שנעשו בידי אדם, להשקיית שדות ו/או המקשרת בין ערוצי הניקוז והביוב מהעיר לבין הנהר שנשפך לבסוף לים.

אבחון ברפואת ההקשרים המערכתית

כאמור, הקיסרות הייתה תלויה במעברים, נהרות, תעלות ודרכים, אם אלו נחסמו עקב אסון טבע או טעות אנוש הייתה בעיית אספקה ומתחיל הבלגן: מחסור בסחורה במקום אחד, עודף סחורה באחר. גם תנועה מהירה מידי של סחורה יכולה ליצור עודף וחוסר במקומות שונים. אותם המושגים של עודף וחוסר הושלכו על גוף האדם: לפי רפואת ההקשרים ישנן 3 סוגי מחלות : עודף, חוסר וחסימה. שלושתן הן תוצאה, בסופו של דבר, של חוסר יכולת או רשלנות האדם להסתגל, להתנהג בהתאם להשפעות סביבתו.

מכך נובע שהרפואה היא הדרך להתגונן, או להישמר מהשפעות לא נחוצות / חיצוניות

( להלן השפעות "רעות" evil ), או מהשפעות \ דיסהרמוניות פנימיות. גישה זו שילבה את הבנת ההקשרים המערכתיים הפנימיים שבתוך האדם (מיקרוקוסמוס) עם הסביבה בה חי האדם (מאקרו קוסמוס). בבסיס רפואת ההקשרים עומד קשר הדדי זה של המיקרו - מאקרו, ארגון פנימי וארגון חיצוני המתבטא בחוקים הבאים: חוק הדואליות – , y\yחוקי 5 התנועות, האיברים - zangfu, הערוצים - ching mo. הגוף חולק לפנימי / חיצוני, אחורה / קדימה, למעלה / למטה, דם / נשמה / po hun , 7 הרגשות וכולם כאחד יחדיו הם - Qi , על סוגיו הספציפיים בגוף ומחוצה לו.

בטיפול נלקחות בחשבון השפעות כמו: עונה ומצב גורמי השמים, מזג אויר, צבע, צליל, ריח, טעם ואוכל –תזונה - ככלל. לדוגמא - איזה טעם המטופל אוהב ומהו צבע עורו, מהו ריח הבל פיו, צליל קולו וכו'. איזה ערוץ נפגע, איך הדופק , איזה zangfu סובל וכן הלאה. בקיצור איזה חלק בארגון הפנימי / חיצוני של האדם נמצא בעודף - ויש לפזר אותו, ואיזה חלק נמצא בחוסר - ויש לחזקו - ואיפה יש חסימה.

רעיונות אלו סיכמו בספרים: nei ching huang di- "ספר השאלות הקלות של הרפואה הפנימית של

                                              הקיסר הצהוב". 
                                              nan ching   "ספר השאלות הקשות"

שני הכתבים הללו נערכו בשלהי הספירה הנוצרית. בכל אחד מהם 81 פרקים. ראשון נרשם הקיסר הצהוב ואחר כך נרשם ספר השאלות הקשות. בקיסר הצהוב אפשר לראות "מאבק" בין אסכולות y/y לאסכולת 5 התנועות [ כאמור הוא מעין איחוד של גישות שונות]. לכן, לזמן מה, ה nan ching נחשב לאבי רפואת "ההקשרים המערכתית". כל אחד מ 81 הפרקים עוסק בנושא מסוים ולפעמים מכיל ציטוטים מהקיסר הצהוב ולעיתים נותן להם פרושים חדשים. באלף הראשון לספירה העדיפו בסין את ה nan ching על ה nei ching שמכיל רעיונות שונים, עד סותרים, חלקם מלפני רפואת "ההקשרים המערכתיים". רק בסוף שושלת song חזרה ההכרה שוב ל nai ching - כ"מקורי ואמיתי יותר". ה nan ching עוסק הרבה באבחנה לפי הדופק - שמלמד על מצב הערוצים וה zangfu. כזכור, בכתבי ה - ma wong tui הקדומים דובר על 11 ערוצים כישויות נפרדות. ב nan ching וב nei ching מיושב רעיון הזרימה, בהם מדובר על זרימה בין 12 ערוצים מחוברים שמהווים "חלקים מן השלם" ומאובחנים ע"י הדופק. לפי ה NAI CHING, NAN CHINGהדופק קיים בכמה מקומות: "נקבי" או "חורי" ה jen ying בשני צידי הלוע (אולי עורק הקארוטיד) . "נקבי" ה- chi kou שנמצאים ליד פרק היד - הדופק הרדיאלי (בהם נהוג להשתמש עד היום) . [ישנם עוד מקומות שונים בגוף שבהם הציע ה nan ching לקחת דופק אך הם פחות חשובים לדיונינו] סופר ה nan ching האנונימי טען שאם ה Qi זורם בכל הגוף, אפשר יהיה לדעת מה מצבו של המטופל ע"פ לקיחת דופק רק במקום אחד - פרק כף היד .