הדאו
מתוך WikiSinit
| שורה 14: | שורה 14: | ||
הדרך היחידה להבין את הטאו היא להרגיש אותו, דרך החוויה: הרגעים המופלאים בהם נשמת האדם ונשמת הטבע נמצאים בסנכרון מלא, התחושה שממלאת את הגוף ברגעים של שלמות ללא שיפוט, אין טוב ורע, אין נכון ולא נכון. יש את החיים כמארג שלם, נושם וקיים כשלמות אחת. העולם כיחידה אחת בלתי ניתנת להפרדה. לתחושה הזאת אקרא טאו. תחושת השלמות בה הכול כבר ידוע ומתרחש בתוך תבנית ברורה ולא נותר אלא להתפעל ולהמשיך בדרך. האם בשל כך קיבל הטאו את שמו העברי הדרך? | הדרך היחידה להבין את הטאו היא להרגיש אותו, דרך החוויה: הרגעים המופלאים בהם נשמת האדם ונשמת הטבע נמצאים בסנכרון מלא, התחושה שממלאת את הגוף ברגעים של שלמות ללא שיפוט, אין טוב ורע, אין נכון ולא נכון. יש את החיים כמארג שלם, נושם וקיים כשלמות אחת. העולם כיחידה אחת בלתי ניתנת להפרדה. לתחושה הזאת אקרא טאו. תחושת השלמות בה הכול כבר ידוע ומתרחש בתוך תבנית ברורה ולא נותר אלא להתפעל ולהמשיך בדרך. האם בשל כך קיבל הטאו את שמו העברי הדרך? | ||
הטאו הוא השם הכולל לביטוי כוחות האנרגיה הקיימים בעולם. כוחות טבע אלו המובילים אותנו בדרך. כשאנחנו במצב רגוע ומחוברים להוויתנו הפנימית, הם נותנים לנו את הידיעה שיש דרך, שאם נקשיב לה נגיע למחוז חפצנו, זה שנקבע מראש עם הווצרות הזרע. | הטאו הוא השם הכולל לביטוי כוחות האנרגיה הקיימים בעולם. כוחות טבע אלו המובילים אותנו בדרך. כשאנחנו במצב רגוע ומחוברים להוויתנו הפנימית, הם נותנים לנו את הידיעה שיש דרך, שאם נקשיב לה נגיע למחוז חפצנו, זה שנקבע מראש עם הווצרות הזרע. | ||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:פילוסופיה סינית]] | ||
גרסה מתאריך 14:45, 23 בפברואר 2010
אודות הדאו מאת פנינה אלון
"את הטאו הנצחי לא ניתן לתאר במילים כל שם אשר אנסה לתת לו רחוק יהיה משמו האמיתי..." ספר הטאו/תרגום ניסים אמון
הטאו הוא האחד הגדול ממנו החלה בריאת החיים, חיפוש אחר משמעות הטאו כמוה כחיפוש אחר האחד שהחל את הכול. הסינים מתארים את בריאת העולם כשמים קדומים – חומר ואנרגיה לא מאורגנים במרחב, תנועה אין סופית ללא כיוון ומטרה. ברגע קסום אחד נוצר הניצוץ הראשוני שחיבר בין הקטבים והתחיל את החיים. האנרגיות הקלות השמיימיות נאספו למעלה והאנרגיות הכבדות שקעו ויצרו את הארץ. ברגע אחד נוצרה האופציה לחיים. האם האחד הגדול היה הניצוץ שהחל את בריאת העולם? האחד היה ואיננו עוד, מרגע הבריאה התחיל השתיים שהוליד את השלוש, הארבע.... האחד נעלם. ומאותו הרגע אנחנו יכולים רק להתחקות רק אחרי עקבותיו.
הסימנייה הסינית של המילה טאו מתארת אדם קדוש בתנועה המותיר את עקבותיו בחול. בחלק העליון של הסימנייה רואים ראש ושיער מתבדר ברוח, בחלק התחתון רואים את העקבות שנשארו. בסין העתיקה רק המשוגעים והקדושים הורשו להסתובב עם שיער פזור. שיער פזור סימן חופש. מכאן שהטאו מתואר כמשהו שאינו מחויב לחברה, נמצא בתנועה מתמדת ורק את עקבותיו אפשר לראות בתפיסה החושית היום יומית. החיים מתבטאים כמארג מורכב של חוטים עדינים ולא נראים של הקשרים, כשכוח נסתר מניע את הכול הגדול. בכל רגע מצטרף זרע נוסף מהטאו למארג הגדול הזה. זרע המבטא את כל האופציות בחיים. אדם, צמח, חום, קור... פוטנציאל שלם בודד שיופעל ע"י כוח גדול ממנו. באותו הזמן הפוטנציאל ישפיע על אותו כוח וישנה אותו לנצח. רגע ההצטרפות של אותו הזרע אינו מקרי. בתוך הכול הגדול הכול מתוזמן, משפיע ומושפע. הכוח המניע מתפקד כמנצח על תזמורת שהכול בה ידוע ומתוזמן מראש. הטאו הוא ההוויה, הכוח והחוקיות שמפעילה את כל הדברים מתזמנת אותם ומקשרת בינהם. הדרך היחידה להבין את הטאו היא להרגיש אותו, דרך החוויה: הרגעים המופלאים בהם נשמת האדם ונשמת הטבע נמצאים בסנכרון מלא, התחושה שממלאת את הגוף ברגעים של שלמות ללא שיפוט, אין טוב ורע, אין נכון ולא נכון. יש את החיים כמארג שלם, נושם וקיים כשלמות אחת. העולם כיחידה אחת בלתי ניתנת להפרדה. לתחושה הזאת אקרא טאו. תחושת השלמות בה הכול כבר ידוע ומתרחש בתוך תבנית ברורה ולא נותר אלא להתפעל ולהמשיך בדרך. האם בשל כך קיבל הטאו את שמו העברי הדרך? הטאו הוא השם הכולל לביטוי כוחות האנרגיה הקיימים בעולם. כוחות טבע אלו המובילים אותנו בדרך. כשאנחנו במצב רגוע ומחוברים להוויתנו הפנימית, הם נותנים לנו את הידיעה שיש דרך, שאם נקשיב לה נגיע למחוז חפצנו, זה שנקבע מראש עם הווצרות הזרע.
