אקופונקטורה יפנית

מתוך WikiSinit

גרסה מתאריך 14:42, 20 ביולי 2010

אודות הדיקור היפני

• הדיקור היפני נקרא גם - אקופנטורה יפנית או רפואה יפנית.
• הרפואה היפנית החלה במאה ה6 לספירה על ידי נזירים-רופאים שהגיעו ליפן מסין והביאו איתם את הידע של הרפואה הסינית.בתקופה זו יפן החשיבה את התרבות הסינית כמפותחת ונעלה מהתרבות היפנית.ממשלת יפן פיתחה ובנתה בתי חולים בצמוד למקדשים בודהיסטים וביקשה מהנזירים לחזור לסין על מנת להביא ידע נוסף.
• האבחנה ברפואה היפנית מתבצעת על פי אבחנת הרה ואבחנת גוף.. הרפואה היפנית משתמשת באבחון הגוף והרפלקסים ככלי עיקרי לאבחון וטיפול.במהלך הטיפול נראה לא פעם שינוי במצב הרפלקסים כתוצאה מהדיקור והמוקסה שמתבצע,שחרור הרפלקסים(אזורים רגישים בגוף)הינה אינדיקציה לאיזון הגוף והנפש. צורה זו של טיפול יוצרת מערכת של משוב מיידי בנינו ובין הפציינט.הפציינט גם בלי להבין דבר ברפואה יפנית מרגיש שאזורים שכאבו אך לפני מספר דקות אינם רגישים עוד ומבין שהתחיל תהליך חיובי בגופו.
  

ההיסטוריה של הדיקור היפני

הרפואה הסינית הגיעה ליפן על ידי נזירים-רופאים יפנים אשר נדדו בין יפן וסין למן המאה ה-6 והביאו איתם את הידע של ברפואה הסינית.הממשל ביפן עודד מאד נזירים אלו לחזור לסין על מנת ללמד מן האמפריה הסינית אשר היתה מפותחת משמעותית באותם שנים מיפן.במקביל ממשלת יפן פיתחה ובנתה בתי חולים בצמוד למקדשים הבודהיסטים ביפן על מנת לאפשר לנזירים לטפל ולהתאמן בידע הרפואי הנרכש.

עם השנים נוצרו בתי ספר עצמאיים ללמוד אקפונטורה ואנמה ביפן,כשבמקביל ממשיכה זרימת הידע מסין ליפן. במאה ה-9 נוצרה מתיחות פוליטית בין סין ויפן מה שהביא בצורה הדרגתית להפסקת משלחות הנזירים ונתק בזרימת הרפואה הסינית ליפן.כתוצאה מכך היפנים נאלצו להתחיל לשכלל ולפתח בעצמם את הרפואה הסינית.ארוע דרמטי זה מסמל את תחילת התפתחות הרפואה היפנית כרפואה עצמאית והתבדלותה מהרפואה הסינית הקלאסית.

במאה ה- 12 החליט הקיסר לסגור את יפן מהשפעה חיצונית. יפן הייתה מנותקת בכל רמה מסביבה. באותה תקופה הרפואה הסינית החלה לתפוס כיוון אחר ביפן. הכיוון האחר נבע מהאנה והאמפוקו שהיו קודמים לידע החיצוני הסיני. באותה 200 שנים נוצרה תפנית שלקחה את כל התחום של הרפואה לכיוון אחר – יותר אוריינטציה של מגע – אבחוני וטיפולי.הרקע לשינוי זה הינו אחוז גבוה של עיוורים בשנים אלו כתוצאה ממחלת הסיפלס אשר התפשטה ביפן בשנים אלו כתוצאה מתרבות מינית פרועה אשר היתנ נהוגה בשנים אלו.אחת מתופעות הלוואי של מחלה זו הינה עיוורון של הצאצאים.היפנים אשר הינם ייקים מטבעם לא יכלו להרשות מצב שחלק משמעותי מהאכלוסיה(10%-20%)יהיו מובטלים וחסרי מעש וכיוונו אותם לעסוק במקצועות המגע בינהם אקפונטורה.עד היום ישנו אחוז לא מבוטל של מטפלים עיוורים ביפן.

במאה ה- 16 וה- 17(תקופת אדו) יפן החלה להפתח לעולם הרחב. נוצרו קשרי מסחר עם מדינות אירופאיות, בעיקר עם הולנד. החלה להיכנס השפעה מערבית ליפן. למרבה הפלא, הדבר לא יצר התנגשויות. היפנים, ניסו לשלב את הרפואה המערבית עם הרפואה הסינית והיפנית ולראות היכן השיטות חופפות.

לקראת סוף המאה ה- 19, הקיסר החליט שהוא זונח את כל המסורת, מכל הבחינות לא רק רפואית, והחליט להתקרב למערב. חלק מהכיוון החדש השפיע בצורה דרמטית על הרפואה היפנית שכבר הייתה מבוססת באותה תקופה. הרפואה היפנית המסורתית הוצאה מחוץ לחוק והמוקד היה רפואה מערבית. רפואת צמחים הייתה מותרת רק לרופאים ולרוקחים ולא למטפלים ברפואה יפנית.

אחד מההבדלים המרכזיים בין הרפואה הסינית לרפואה היפנית היא שהרפואה היפנית התפתחה מתוך השיאמו והאנמה והאנפוקו. האנמה והאמפוקו היו יותר מכוונים לאוכלוסיית העיוורים והממשלה החליטה כהחלטה סוציאלית שיוכלו לעסוק בהן רק עיוורים. לאו דווקא בגלל שחשבו שהם יותר טובים בכך, אלא היה לממשל חשוב מאד שתהיה להם תעסוקה.

המוליך של המחטים פותח על ידי מטפל יפני עיוור בשם סוגיאמה וואיצ'י SOGIYAMA WAICHI. האגדה מספרת שהוא החשיב עצמו למטפל גרוע, הוא ביקש עזרה מן האלים במקדש. כאשר הוא הגיע למקדש ורגע לפני שכרע על ברכיו נכנס לו לרגל דרך במבוק קטן זרד של איזה עץ וכך פותח המוליך.

העיוורים קיבלו בלעדיות על הרפואה הסינית, הם לקחו את הרפואה היפנית למקום שלא היה קיים כמותו ברפואה הסינית. בגלל מגבלת הראיה החושים האחרים ובמיוחד חוש המגע פותח לארמה גבוהה ביותר. אבחנת הדופק שונתה משמעותית מן האבחנה המסורתית, אבחנות גוף, בטן, נכנסו כאבחנה העיקרית.אבחנת הלשון נזנחה לחלוטין. טכניקות דיקור חדשות פותחו בגלל המצאת המוליך. הטכניקות עדינות מאוד ודקות מאוד. טכניקות הדיקור שונו. המוקד מבחינת התאוריה והפילוסופיה עבר ל- Nan Jing ("שאלות קשות"). לקחו טקסט מאוחר יותר והוא היה הטקסט הראשי שעל פיו הרפואה הסינית היפנית התבססה. הטקסט הוא הרבה יותר פשוט מה- Su Wen וה- Ling Shu. זהו ספר קליני מאוד. המיקוד ב- Nan Jing הוא על 5 האלמנטים. טכניקות הדיקור ב- Nan Jing שונה מזו של ה- Nei Jing. החלה להתפתח טכניקת טיפול שונה לחלוטין.

פוקושימה קודו, עיוור, בתחילת המאה ה- 20 פיתח את הטויו-הארי. שיטות מרידיאניות נוספות והטויו-הארי הם הבסיס לרפואה היפנית כיום. הטויו-הארי זוהי שיטה הנלמדת כיום בכל העולם.

כמו כן שינויים תרבותיים הביאו לשינויים באפונטורה היפנית.צורת העבודה,הדיוק והאסטתיקה שהינם אבן יסוד בתרבות היפנית השפיעו ועיצבו את צורת העבודה ברפואה היפנית.

להבדיל מסין רוב אוכלוסיית יפן הינה אורבנית ובמידה רבה הפתלוגיות מקבילות ודומות לעולם המערבי(כמובן שהשיניים התזונתיים מאד משמעותיים).ביפן פחות מ5% מהאוכלוסיה משתמשת ברפואה מסורתית מה שגרם לתחרות עצומה(רק בטוקיו עצמה ישנם כ60,000)מטפלים)כמו כן הגישה היפנית לטכנלוגיה השפיעה על שילוב מכשירים אלקטרונים ומגנטים כחלק מהעבודה ברפואה יפנית

לפי הרפואה היפנית הqiנמצא ברמה מאד שטחית בגוף והדיקור שטחי בהתאם.לרוב הדיקור יהיה שטחי מאד והכניסה לגוף תהיה ברמה של מ"מ.הבנה זו כמובן השפיעה על צורת הדיקור.הדיקור היפני נחשב עדין ביותר ולא פעם המטופלים לא מרגישם את הדיקור.להבדיל מהסינים היפנים לא רואים בעין יפה כאב במהלך הטיפול ומטפל שמכאיב יתפס כלא מקצועי.

עיקרי השיטה

• טיפולי שרש של הרפואה היפנית
• טיפול במרידיאנים המיוחדים על פי הרפואה היפנית

טיפולים

טיפולי שרש

• Okatsu(אוקצ'ו)
• Immune
• St Qi
• Adernal

אמנון

טיפולים במרידיאנים המיוחדים

טיפולים סימפטומטיים

אזורי איבחון ברפואה היפנית

אזור האיבחון של KID

• בגובה בין L2-L3 אנו נרגיש ונראה בעין מגוון רחב של תופעות

אזור האיבחון של SP

• איזור האבחון הראשי של הטחול הוא איזור הטבור. 2-3 אצבעות מסביב לטבור.

נקודות דיקור

נקודות בשימוש הדיקור היפני במיקום שונה מהמיקום בדיקור סיני

• LU5
• LIV4
• SP3.2 - נמצאת מאת אחרי SP3, מחליקים עם האצבע על העצם
  • למי שיש סכרת, טחול חלש, לחות נראה ממש גוש דבוק בנקודה. במקרה זה זו נקודת הטיפול הראשית.
  • דיקור עם כיוון המרידיאן, לעתים הדיקור כואב.
• בד"כ בשמאל יותר כואב

נקודות בשימוש בדיקור היפני במיקום דומה למיקום בדיקור סיני

LIV3, KID3, KID6, SP9

מטפלים מפורסמים ברפואה יפנית

• פוקושימה קודו
  • מטפל עיוור, בתחילת המאה ה- 20 פיתח את הטויו-הארי. שיטות מרידיאניות נוספות והטויו-הארי הם הבסיס לרפואה היפנית כיום. הטויו-הארי זוהי השיטה הנלמדת בכל העולם כרפואה יפנית.
• Master Nagano מסטר נגנו
  • מטפל עיוור, נולד לפני מלחמת העולם השנייה. נאגנו נשבע להגיע להישגים עבור חבריו שמתו במלחמה.
  • גם בתוך הטויו-הארי הוא נחשב ביזארי. הוא פיתח טיפולי שורש שנחשבים למהפכניים במערב וגם ביפן.
  • נאגנו לא השתמש בטיפולים סימפטומטיים. הוא אמר שאם נגיע לשורש ומשהו בו יזוז – בדרך כלל מן השורש זה יגיע לענפים. טיפולים סימפטומטיים יחסכו לגמרי.
• Master Manaka מסטר מנקה
  • מנקה היה רופא מערבי שנכנס לעולם הרפואה הסינית. הוא התפרסם ביפן על פיתוח Ion Cords – התקן פולארי עם קרוקודילים בקצה. יש חוט עם דיודה (רכיב אלקטרוני שנפתח שיש עודף בצד אחד לצד השני – העברת עודף אל החסר). מאנאקה פיתוח דיודות שעובדים עם הזרמים הזעירים שעובדים עם הגוף. הוא פיתח את השיטה בכדי לטפל בכוויות. כל העודף של היונים החיוביים מועבר מבחינה חשמלית לנקודות דיקור.
  • מאנאקה פיטח שיטה שלמה קלה מאוד לאבחון ויישום בטיפול בשמונת המרידאנים המיוחדים. השיטה מבוססת כולה רק על אבחנות גוף. הוא למד את המסלולים הפנימיים והאברים הפנימיים – ניסוי ותהייה על אלפי פציינטים. השיטה מדויקת בצורה מדהימה. דרך אבחנת גוף אנו מטפלים באמצעות מחטים ו- Ion Cords. אבחנות הגוף משתנות בצורה מהירה מאוד.
  • כתב את הספר Chasing The Dragon Tail
• Master Kawai מסטר קאוואי:
  • קטוואי היה תלמידו של מאנאקה.
  • הגדולה של קאווי היא שהוא הקפיץ את רמת השימוש בדיודות מעלה.
  • נחשב למלך הצעצועים של הרפואה היפנית.
  • קאווי המציא המון טיפולים סימפטומטיים.
  • הוא לקח את השיטה של מאנאקה לטיפול ואבחון במרידיאנים המיוחדים הוא עשה אותה עוד יותר קלה ופשוטה. הוא אמר שהאוכלוסייה היא Wei או Qiao. הוא פיתח שני טיפולים – טיפול Wei או Qiao כטיפול שורש. לאחר מכן, הוא עושה טיפול סימטומטי.
  • הוא המטפל העשיר ביותר ביפן היום.
• Kiiko Matsumoto קיקו מטצסומוטו:
  • קיקו למדה משלושה מאסטרים עיקריים, ממסטר נאגנו ממאנקה וממסטר קואי.
  • תרומתה העיקרית של קיקו לרפואה היפנית היא האנלוגיה שמצאה בין אבחנת הדופק לאבחנת הבטן.היא לקחה כל אבחנת דופק, עם טיפול לאותו דופק, מצאה את אבחנת הבטן התואמת לחלוטין המתאימה לאותה אבחנת דופק. היתרון של השיטה – יש משוב מיידי מהמטופל. אנו מוצאים אבחנת גוף – כל הזמן העבודה עם הפציינט – גם אנו מרגישים אותו וגם הפציינט מרגיש אותו.
• Isaburo Fukaya יסבורו פוקאיה:
  • פוקאיה טיפל אך ורק במוקסה ישירה. (יש לציין שביפן יש רישום נפרד למטפלים בדיקור ומוקסה ישירה. )
  • פוקאיה לא טיפל כלל במחטים. הוא פיתח טכניקות למוקסה ישירה.
  • הוא השתמש במה שנקרא מוקסה גולד. המוקסה גולד מטעינה את נקודות הדיקור ולא מחממת אותם.
  • המון חולים מתו ממחסור בתרופות מערביוץ ומטופליו נשארו בחיים.
  • פוקאיה הספיק ללמד בטוקיו – הוא כתב די הרבה.
• ד"ר אוסמו איטו
• בעל חברת מחטים וציוד רפואה סינית.
  • בשנות ה- 60 היה מטפל מן השורה. הוא היה מדקר ואוסטאופט. באיזה שלב בגלל הידע הרב שהיה לו הוא הבין את מגבלות כל שיטה. הוא הבין שאם מטפלים במישהו דרך דיקור – אנו מצליחים לאזן אותו אנרגטית, אבל יהיה עדיין חוסר איזון מבני. אותו חוסר איזון יחזיר את האדם לבעיה שלו. גם להיפך תופס. אם נשאיר חוסר איזון ברמה המבנית או אנרגטית – אותו חוסר איזון יגבר וישפיע על השני.
• ד"ר איטו דילג מעל הפער הזה על ידי פיתוח שיטה של מגנטים במרידיאנים המיוחדים. ניתן לשלוח מטופלים הביתה עם מגנטים. טיפולים בכאב מאוד יעילים בעזרת מגנטים. זו שיטה שמאוד דומה לשיטתו של מאנאקה. שיטתו של איטו עוסקת בעיקר בבעיות שלד ועמוד שדרה.

מטפלים ברפואה יפנית בישראל

• רן קליף, אמיר רגונס, איתי שיין, אורן זיו,טלי בר

קישורים לאתרים ברפואה יפנית

האתר של קיקו מצומוטו

ספרות על רפואה יפנית

ציוד המשמש ברפואה יפנית

ברפואה היפנית יש שימוש רב באביזרים וציוד מעבר למחטי הדיקור. להלן רשימה של אביזרים המשמשים בטיפול:

• מוליכים בציפוי זהב למחטים
• שיונקו
• מוקסה ישירה
• מוקסה גולד
• קיוטושין- מוקסה על המחט
• מחטי דיקור
  • מחטים יפניות
  • מחטים קוריאניות
  • מחטים פרסס סטאק
  • מחטים אינטרא דרמל
• אקבנה
• איון קורדס
• פאצ'י פאצ'י
• מגנטים
  • מגנטים 400 גאוס על מדבקה - המטופל הולך עם זה הביתה
  • מגנטים 800 גאוס

עריכה

• עורך: איתי שיין