ליו וואן סו

מתוך WikiSinit

לִיוּ וַואן-סוּ 刘完素

שמות נוספים:

ליו שוֹאוּ-גֶ'ן 刘守真 - משמעות: ליו שומר האמת

ליו חֶה גְ’יֶאן 刘河间 - על שם אזור חֶה גְ’יֶאן (He Jian 河间) בו התגורר והתפרסם כרופא.

נולד בסביבות 1110 לספירה ונפטר בסביבות 1196. מגיל צעיר אהב לקרוא ספרים וללמוד. כשהיה צעיר חלתה אימו וחיפשה מרפא. מכיוון שמשפחתו הייתה ענייה הרופאים לא הסכימו לבוא לטפל בה למרות הפצרותיהם החוזרות ונשנות. היעדר טיפול רפואי נאות מנע החלמתה של אימו ולבסוף היא נפטרה ממחלתה. בעקבות התנסות זו החליט וַואן-סוּ הצעיר ללמוד רפואה. בגיל 25 החל ללמוד ולחקור את הקאנון הפנימי. היה חוקר את הקאנון ובעיקר את "השאלה הפשוטה" מבוקר ועד ערב. עקב מיומנותו הגבוהה ברפואה הסינית הוזמן שלוש פעמים לשמש כפקיד בחצר המלוכה של קיסר מדינת גִ'ין, אך הוא תמיד סרב לבקשה. כחלק מדרכו ללמוד ולהתפתח בתחום הרפואה יצא לסיורים ברחבי סין על מנת להתנסות בידע חדש.

לִיוּ וַואן-סוּ החשיב מאד את התיאוריה של הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huang Di Nei Jing 黄帝内经) ובמיוחד החשיב את חקירת חמש התנועות וששת הצ'י (Wu Yun Liu Qi 五运六气). לפי תפישת עולמו, כל רופא חייב להכיר את ההשפעות שיוצרים התנועות והצ'י על השנה כולה. לטענתו "גוף הידע של אנשי אסכולת השינוי (אי ג'ינג - ספר התמורות) הינו חמש הפאזות ושמונה הטריגרמות, של הקונפוציוניסטים הוא שלוש העקרונות וחמש הסגולות ושל הרופאים הוא חמש התנועות וששת הצ'י".

מכיוון שהתמקד בדיון, אבחון וטיפול במחלות חום בחיצון כונתה התיאוריה שלו בשם "דיון על אש וחום" (火热论) והאסכולה שיצר נקראה "אסכולת הקירור" (寒凉派) או "אסכולת חֶה גְ’יֶאן" (河间派).

תרומתו להתפתחות הרפואה הסינית התמדקה בעיקר בתחומים הבאים:

•הבהיר והסביר את התפתחות מחלות חום הנובעות מפלישת פתוגן חיצון. יצא כנגד הטענה שרווחה בזמנו בדבר היות המסה על פגיעת פתוגן בחיצון (שאנג חאן לון - Shang Han Lun) חיבור על מחלות קור בחיצון. לדבריו מדובר בחיבור על מחלות הנגרמות עקב פתוגן חום בחיצון.

•הרחיב את רעיון "יאנג צ'י רוגז ומדוכא" (阳气佛郁) כגורם להיווצרות מחלות חום.

•היה מיומן בטיפול וריפוי במחלות חום בחיצון.

•ייסד את התיאוריה של "ששת הצ'י מותמרים לאש". הסביר ופירט כיצד כל אחד מששת הצ'י יכול להפוך לצ'י האש.

•איחד את הידע שנצבר על מחלות חום לכדי גוף ידע שלם המטפל במחלות חום בצורה שיטתית. התמקד בצמחי מרפא בעלי אופי קריר וקר.

•הרחיב את התיאוריה של חמש הפאזות על בסיס עיקרון "הפרזה מזיקה, החלקה מגבילה" (亢害承制).

•הרחיב את רעיון אַרְמוֹן המִסְתּוֹרִין (玄府) המופיע בקאנון הפנימי וקישר בינו לבין מחלות הקשורות בחושים והנפש ובעיקר חושי השמיעה והראיה.

•לקח את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי וחילק אותן מחדש תחת שתי קטגוריות, האחת של מחלות באחריות חמש התנועות והשנייה מחלות של ששת הצ'י. כמו כן הוסיף פתוגנזה על צ'י היובש אשר נעדר מהקאנון הפנימי. פירט והסביר את כל אחת מהפתוגנזות של חמש התנועות והרחיב את כמות הסינדרומים בקטירוגריה של מחלות ששת הצ'י.

•טען כי כל קיצוניות של חמשת הרגשות הינה תוצאה של חום. בין היתר פירט על מחלות כגון: טירוף, שיגעון, עצב, הזיה, ירידה מהפסים, נטיה לבהלה ונטיה לפחד.

•היה הראשון שהצביע על כך שאירוע מוחי (התקפת רוח) לא נגרם על ידי פלישת רוח חיצונית אלא על ידי גורמים פנימיים.

כתביו:

המסתורין שבמקור המחלות של השאלה הפשוטה.

אוסף פתוגנזה, תועלת לצ'י, שמירה על החיים בשאלה הפשוטה.

מרשמים ודיונים המאירים את השאלה הפשוטה והקיסר הצהוב.

חקירה ישירה של פגיעת קור.

לימוד מהלב של ענף ושורש של פגיעת קור מסווג ומאוגד.

מקורות: אסכולת הקירור - ניצן אורן