יין יאנג
מתוך WikiSinit
רפואה סינית > התאוריה של הרפואה הסינית > יין ויאנג
תיאורית היין-יאנג נמצאת בבסיס תפיסת העולם התרבותית, החשיבתית והמעשית ויום יומית הסינית מאז ימי שושלת האן (202 לפנה"ס). ברפואה מוזכרת תיאוריה זו לראשונה בספר: "הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" שנכתב, ככל הנראה, במאה השנייה לפנה"ס, ומאז היא הבסיס הרעיוני להבנת התהליכים הפיזיולוגיים, האנטומים, הפתלוגיות והריפוי שלהן. התאוריה מנסה להסביר את תופעות היקום והשינויים המתחוללים בו, ומבוססת על תבנית פילוסופית של שני כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה. כוחות מנוגדים אלו נקראים יין ויאנג.
משמעותו של רדיקל היאנג הוא הצד המואר של ההר. ליאנג משויכות ומיוחסות איכויות של: אור, יום, שמש, חום, גבר, שמיים, אקטיביות, תנועה, מזרח (כיוון זריחת השמש).
משמעותו של רדיקל היין הוא הצד המוצל או החשוך של ההר. ליין משויכות ומיוחסות איכויות של: חושך, לילה, ירח, קור, אשה, אדמה, מנוחה, פאסיביות, מערב (כיוון שקיעת החמה).
היין והיאנג הם לא רק מודל להבנת תופעות היקום ומתן הסבר להן, אלא יסודות המשקפים דרך מחשבה. במערכת זו, כל דבר נתפס כחלק מהשלם שאינו יכול להיות מופרד מהאחר ולא מתקיים לבדו. במערכת זו אין דבר שהוא נפרד לגמרי ומוחלט. היין והיאנג מוכרחים לכלול את הנגדי ואת האפשרות לשינוי. כל תופעה ביקום יכולה להיות מתוארת במונחי יין-יאנג, וכל תופעה מכילה את שני האספקטים:
כל תופעה, ניתנת להשוואה ביחס לאחרת. טמפרטורה חמה נחשבת לאספקט יאנג ביחס לטמפרטורה קרה, אך טמפרטורה קרירה נחשבת ליאנגית יותר מטמפרטורה קרה. חורף נחשב לאספקט יין יותר מהסתיו, כשם שקיץ מייצג יאנג יותר מהאביב. כך מתקיימת כל הזמן מערכת של הקשרים שבה נתפסות התופעות באופן יחסי זו לזו. היין והיאנג מייצגים דואליות וזרימה בשתי רמות שונות ומנוגדות זו מזו. כל תופעה ביקום נעה במחזוריות. התמורה אשר מתרחשת לסירוגין בין היין והיאנג, היא הכח המניע של השינוי וההתפתחות. יום משתנה לתוך הלילה, קיץ לתוך חורף, מצב של אקטיביות לתוך מצב של מנוחה וכך הלאה.
התלות ההדדית ומערכת היחסים בין היין ליאנג מוסברת היטב בסמל המפורסם שנקרא: Tai Ji: העיגול מייצג את השלם, המחולק ליין - הצד השחור וליאנג - הצד הלבן. בכל צבע יש עיגול קטן בצבע השני, המייצג את הרעיון שכל יסוד מכיל בתוכו גרעין קטן מהיסוד האחר - בכל יאנג יש יין, ובכל יין יש יאנג. למרות היותם מנוגדים זה לזה, הם מהווים יחידה אחת ומשלימים אחד את השני. יין או יאנג מוחלטים, אינם מתקיימים. כל תופעה שייכת לאחד משני היסודות, אך תמיד מכילה גרעין מהיסוד ההפוך, כפי שבשיא החושך (יין), יש טיפת אור (יאנג) ובשיא היום (יאנג), מתחיל היין להתגלות בהדרגתיות והשמש מתחילה לרדת. האחדות השלמה מתקיימת רק כאשר שני הכוחות מתקיימים וניתנים להשוואה זה מול זה. היין והיאנג אינם ניתנים להפרדה. היפרדות של היין והיאנג היא מצב שאין בו חיים, בו האפשרות לשינוי ותנועה אינה קיימת, או אי קיום התופעה. הקו הדינמי המפריד בין השניים, מייצג את התנועתיות, השינויים התדירים וההתמזגות הרצופה בינהם. אין חלוקה שווה של 50% יין ו - 50% יאנג, אלא תנועתיות מחזורית מתמדת השומרת על איזון בין שני הכוחות המנוגדים הללו. יין לא יכול להתקיים בלי יאנג ולהפך. היין והיאנג יוצרים אחד את השני, משלימים זה את זה, שולטים זה בזה ומשתנים אחד לתוך השני. היאנג משתנה לתוך היין והיין משתנה לתוך היאנג, כפי שבחצות הלילה, המייצג את שיא היין, מתחיל מיד היאנג של לפנות בוקר. כוחות מנוגדים אלו צריכים זה את זה ותלויים אחד בשני על מנת להתקיים.
עריכה
- עורך לילך גינזבורג
- הערות העורך:
