שושלת שאנג
מתוך WikiSinit
לא ידוע הרבה על תקופה זו מכיוון שנשמרו מעט שרידים ארכיאולוגיים, למרות שבחלוף הזמן נוספו ותפחו אגדות רבות על תקופה זו. הייתה זו חברה חקלאית בבסיסה, בעלת ממשל קיסרי הממוקמת במרכז סין באזור הנהר הצהוב. הם האמינו ותרגלו "פולחן אבות": אבותיו המנוחים של אדם משפיעים על תופעות טבע בכלל ובמיוחד על חייו, כלומר, מזל טוב או רע ומחלות. בכתובים מדובר בעיקר על משפחתו המנוחה של הקיסר. האבות נקראו גם - רוחות. הרוח הגדולה, החולשת על פי רוב על שאר הרוחות (ובכך משפיעה עיקרית על עולם התופעות) נקראה TAI או TI ולרוב שויכה לקיסר בעצמו. הסינים הקדמונים ניהלו דו שיח חי עם המתים. המתווכים בין עולם החיים והמתים בחצר הקיסר היו השאמאנים של WU (כוהנים / מרפאים). כשנוצרה בעיה ונוצר צורך בהסברים הברור החל עם הצגת בעיה מטעם הקיסר – השאמנים שאלו את האבות במנוחים שאלות כמו: איזה אב / אבות כועסים? ולמה? האם כדאי לצאת למלחמה נגד שבט כזה או אחר ומתי? האם יהיו גשמים טובים? וכו'. השאמנים היו "קודחים" חורים בסקפולה של שור / פרה או שריון צב, שנזרקו לאחר מכן לאש. חריצים שהיו מתגלים, או לא, בסקפולה היו מפורשים ע"י השמאן, שסיפק תשובות לשאלות חשובות אלו. כלומר יש פה גם קצת ניבוי העתיד.
הרפואה הסינית בתקופת שושלת שאנג
המילה "מחלה", לדעתם, כללה כמעט כל מכאוב או אי נוחות ומקור המחלות היה "שדים ורוחות" שבאו עקב אי שביעות רצון של האבות המנוחים מהתנהלותם של בני האדם החיים. אפשר היה לכן, להפיסם ע"י טקסים וקורבנות. רוב השאלות עסקו בקיסר ובממלכה ואין עדויות על טיפול או דאגה לפשוטי העם, לא ידוע אם רפואה זאת - "השקטת הרוחות" - הייתה נחלת הכלל. לכן ה wu - המרפא, השאמאן שפירש את אותיות האורקל היה בעל השפעה פוליטית רבה. כאמור, המחלות נגרמו לדעתם, ע"י רוחות רעות ושדים שהיו רצון האבות או שליחיהם. חלק מרוחות אלו יכלו לתפקד עצמאית ולפגוע בבני האדם ללא סיבה נראית לעין וכך נולד המושג הסיני "רוח רעה" או "רוח חיצונית". עוד אפשרות הייתה שרוחות אלו נקראו ע"י אדם חי כלומר "מאגיה שחורה". ישנו אזכור אחד מתקופה זו של "שלג" כפתוגן חיצוני. [כלומר שגורם פיזי – תופעת טבע – הוגדרה כמקור מחלה ולא רק שדים, רוחות ועין רעה]
