יין יאנג
מתוך WikiSinit
רפואה סינית > התאוריה של הרפואה הסינית > יין ויאנג
תיאורית היין-יאנג נמצאת בבסיס תפיסת העולם התרבותית, החשיבתית והמעשית ויום יומית הסינית מאז ימי שושלת האן (202 לפנה"ס). ברפואה מוזכרת תיאוריה זו לראשונה בספר: "הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" שנכתב, ככל הנראה, במאה השנייה לפנה"ס, ומאז היא הבסיס הרעיוני להבנת התהליכים הפיזיולוגיים, האנטומים, הפתלוגיות והריפוי שלהן. התאוריה מנסה להסביר את תופעות היקום והשינויים המתחוללים בו, ומבוססת על תבנית פילוסופית של שני כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה. כוחות מנוגדים אלו נקראים יין ויאנג.
משמעותו של רדיקל היאנג הוא הצד המואר של ההר. ליאנג משויכות ומיוחסות איכויות של: אור, יום, שמש, חום, גבר, שמיים, אקטיביות, תנועה, מזרח (כיוון זריחת השמש).
משמעותו של רדיקל היין הוא הצד המוצל או החשוך של ההר. ליין משויכות ומיוחסות איכויות של: חושך, לילה, ירח, קור, אשה, אדמה, מנוחה, פאסיביות, מערב (כיוון שקיעת החמה).
היין והיאנג הם לא רק מודל להבנת תופעות היקום ומתן הסבר להן, אלא יסודות המשקפים דרך מחשבה. במערכת זו, כל דבר נתפס כחלק מהשלם שאינו יכול להיות מופרד מהאחר ולא מתקיים לבדו. במערכת זו אין דבר שהוא נפרד לגמרי ומוחלט. היין והיאנג מוכרחים לכלול את הנגדי ואת האפשרות לשינוי. כל תופעה ביקום יכולה להיות מתוארת במונחי יין-יאנג, וכל תופעה מכילה את שני האספקטים:
כל תופעה, ניתנת להשוואה ביחס לאחרת. טמפרטורה חמה נחשבת לאספקט יאנג ביחס לטמפרטורה קרה, אך טמפרטורה קרירה נחשבת ליאנגית יותר מטמפרטורה קרה. חורף נחשב לאספקט יין יותר מהסתיו, כשם שקיץ מייצג יאנג יותר מהאביב. כך מתקיימת כל הזמן מערכת של הקשרים שבה נתפסות התופעות באופן יחסי זו לזו. היין והיאנג מייצגים דואליות וזרימה בשתי רמות שונות ומנוגדות זו מזו. כל תופעה ביקום נעה במחזוריות. התמורה אשר מתרחשת לסירוגין בין היין והיאנג, היא הכח המניע של השינוי וההתפתחות. יום משתנה לתוך הלילה, קיץ לתוך חורף, מצב של אקטיביות לתוך מצב של מנוחה וכך הלאה.
התלות ההדדית ומערכת היחסים בין היין ליאנג מוסברת היטב בסמל המפורסם שנקרא: Tai Ji: העיגול מייצג את השלם, המחולק ליין - הצד השחור וליאנג - הצד הלבן. בכל צבע יש עיגול קטן בצבע השני, המייצג את הרעיון שכל יסוד מכיל בתוכו גרעין קטן מהיסוד האחר - בכל יאנג יש יין, ובכל יין יש יאנג. למרות היותם מנוגדים זה לזה, הם מהווים יחידה אחת ומשלימים אחד את השני. יין או יאנג מוחלטים, אינם מתקיימים. כל תופעה שייכת לאחד משני היסודות, אך תמיד מכילה גרעין מהיסוד ההפוך, כפי שבשיא החושך (יין), יש טיפת אור (יאנג) ובשיא היום (יאנג), מתחיל היין להתגלות בהדרגתיות והשמש מתחילה לרדת. האחדות השלמה מתקיימת רק כאשר שני הכוחות מתקיימים וניתנים להשוואה זה מול זה. היין והיאנג אינם ניתנים להפרדה. היפרדות של היין והיאנג היא מצב שאין בו חיים, בו האפשרות לשינוי ותנועה אינה קיימת, או אי קיום התופעה. הקו הדינמי המפריד בין השניים, מייצג את התנועתיות, השינויים התדירים וההתמזגות הרצופה בינהם. אין חלוקה שווה של 50% יין ו - 50% יאנג, אלא תנועתיות מחזורית מתמדת השומרת על איזון בין שני הכוחות המנוגדים הללו. יין לא יכול להתקיים בלי יאנג ולהפך. היין והיאנג יוצרים אחד את השני, משלימים זה את זה, שולטים זה בזה ומשתנים אחד לתוך השני. היאנג משתנה לתוך היין והיין משתנה לתוך היאנג, כפי שבחצות הלילה, המייצג את שיא היין, מתחיל מיד היאנג של לפנות בוקר. כוחות מנוגדים אלו צריכים זה את זה ותלויים אחד בשני על מנת להתקיים.
העולם היה בלילה אחת של חומר ואנרגיה ללא כיוון וסדר. הניצוץ הנסתר יצר את ההפרדה בין הקטבים, ברגע ההפרדה נוצר חלל גדול שאיפשר לדברים רבים לצמוח ולהתקיים, רטט השמיים נפגש עם רטט האדמה ויצר את העולם כפי שאנו מכירים אותו היום.
השמיים החלו להקרין על הארץ. הארץ ספגה הקרנה זו עיבדה אותה ושילחה אל השמיים את הקרנתה שלה, אנרגיה שנוצרה מעצם תנועתה ונמהלה בתוך חלקיקי השמיים שהגיעו אליה.
הסינים, שהתקיימו מחקלאות והיו צריכים ללמוד את הטבע כך שיוכלו לזרוע, לגדל את יבולם ולקצור אותו בזמן הנכון, למדו את חוקי השמיים והארץ דרך התבוננות. הם התבוננו בטבע, וניסו לבודד את הכוחות והחוקים הקיימים בו. בשמיים ראו שני כוחות גדולים המשפיעים על אורח חייהם. השמש הייתה חמה וגדולה ובקיץ חיממה את הגידולים וגרמה לפריחה ושיגשוג. מאידך כשהייתה בשיאה גרמה לשרפות ולהרס רב. הירח שינה את גודלו בכל יום בחודש, גרם לגאות ולנסיגה של הימים, והשפיע על מחזור האישה. שני כוחות אלה יצרו מחזוריות בטבע, מחזוריות שקצבה את הזמנים והעונות. בראיה מקרוקוסמית אלה היו הכוחות הגדולים ביותר שניתן היה לצפות בהם ולחזות לפיהם את השינוי בזמן וקביעות סדר החיים.
השמש החמה שמבט ישיר בה היה שורף את העין נקראה tai yang - היאנג הגדול, והירח שהקרין אל הארץ את אור השמש והאיר את הלילות נקרא tai yin - היין הגדול. התבוננות זו לימדה את הסינים על תנועת שני כוחות מרכזיים הקיימים בעולם. שני כוחות שיצרו סדר במרחב האין סופי, הזמן נוצר במרחב. היום, הלילה והחודש. היין והיאנג הם החיים. הזרימה של היאנג מהשמיים מחממת את האדמה, נותנת לה את מרחב הנשימה והיא מצידה מאדה מים חזרה אל השמיים, ומגדלת מתוכה את היצורים שגם הם מקרינים כלפי מעלה. התמהילים השונים של היין והיאנג ותנועתם זה לכיוונו של זה מאפשרים את החיים.
בחורף האדמה הקפואה מחזיקה בתוכה את התמציות שמתעבות ומזינות אותה לקראת הקיץ. ובקיץ היא נוטה להתייבשות. השמיים נראים נמוכים בעונה זו, כבדים ומלאים. "כמעט יינים". בעונה זו היין רב והיאנג מועט. לעומת זאת בקיץ האדמה חמה, אדים מהבילים עולים ממנה כלפי מעלה אל השמיים הגבוהים, השמש מחממת בקרינה עזה וקופחת על ראשינו. נראה כי היאנג בתנועתו המהירה והחדה יורד אל הארץ מגבהיו. בסתיו ובאביב התמהילים כמעט זהים אך בסתיו ניתן להבחין בתחילת הכבדות. היין כובש לו חלקים מן העולם, "תופס" את השגשוג של הקיץ ומביא אותו חזרה לאדמה. באביב היאנג מפלח בעדינות אך בהתמדה את קשיון החורף וצמחים נושאים ראשם לעבר השמיים. הסינים ציירו את היין והיאנג במעגל המורכב משני דגים: האחד שחור והשני אדום. המעגל מייצג מחזוריות ואינסופיות, מקום שבו שני הצדדים שווי ערך והתנועה ביניהם מתמדת. הזרימה במעגל בלתי פוסקת, ויש השפעה הדדית בין שני החלקים. תנועה וזרימה מסמלים את דינאמיות החיים ואת העובדה ששינויים מתרחשים כל הזמן בגלל ההשפעות השונות של תמהילי היין והיאנג. במקביל, בכל צד יש נקודה מהצבע השני שמסמלת את העובדה שכל אחד מכיל מעט מהשני כדי לשמור על איזון וכדי למנוע חד-גוניות, מאחר שמצב בו יש ייצוג רק לאחד הצדדים מסמן חוסר תנועה. ללא תנועה ואינטראקציה בין הין והיאנג תיווצר הפרדה, אותו בליל חסר צורה של חומר ואנרגיה יחזור לקדמותו, ומהלך החיים יפסק.
היין והיאנג הם האנרגיה הבסיסית של היקום המופיעה בצורות שונות בגלל רמות הדחיסות השונות שלה. כאשר האנרגיה פחות דחוסה, יותר אוורירית ובלתי מוחשית היא תכונה יאנג. כאשר האנרגיה דחוסה וניתנת להגדרה כמותית היא תכונה יין. שתי האנרגיות זקוקות זו לזו הן כדי לפעול בצורה הטובה ביותר והן כדי להמשיך ולהתקיים.
היאנג האקטיבי עוזר לחומרים יינים לעבור התמרות כדי לבנות ולחזק את היין, מצד שני היין הוא המקום שבעזרתו ניתן לראות בצורה פיזית מוחשית את היאנג הבלתי ניתפס. לדוגמא: הרגשות הפועלים בתוכנו הם אנרגיה יאנגית עדינה שאי אפשר לראותה אך אפשר לחוש במסה שלה המתעצמת בגוף, הפורצת לבסוף החוצה כדמעות או חיוך. מצד שני, כאשר מזון ייני נכנס לגוף מערכת העיכול משתמשת באנרגיה יאנגית כדי לפרק אותו ולהזין את הרקמות בחומרים שונים לצורך גדילה והתחדשות. אנרגיה יאנגית נוטה לשנות מצבים במהירות בעוד שכדי לחוש שינויים ביין דרוש זמן.
כאשר מדברים על יין ויאנג חשוב לזכור שצריך להתייחס אליהם תמיד מתוך נקודת השוואה. למשל, אישה היא יותר יינית מגבר, אך יש הבדלים בין נשים וניתן לומר שיש נשים שמאופיינות יותר באספקטים ייאנגים מאשר נשים אחרות. בעזרת שאלת ההשוואה ניתן לבחון כל דבר במספר דרכים. לדוגמא: אויר שנושמים מהו? האויר הוא בלתי מוחשי ולכן הוא יאנגי, אך בתוכו יש גרגירי אבק המלכדים מסביבם מים ולכן יש בו אספקט ייני. פעולת הנשימה כלפי פנים הגוף היא יאנגית אך היא נעשית בעזרת האף שהוא איבר פיזי ייני. היין והיאנג מבטאים את עצמם תמיד בעזרת הצד ההפוך להם, ומשתמשים בשוני כדי ליצור מגוון. הראייה לכך היא אינספור הפרטים המרכיבים את הטבע. ניתן לראות, כי כל בני האדם בנויים מאיברי גוף זהים, אך אם כך מדוע אנו כל כך שונים? והתשובה היא, שהכל משחק בתמהילים שונים של אנרגיה יין ויאנג המבוטאים באינספור צורות, צבעים, קולות, דרכי התנהגות ועוד. מכיוון שלכל התבטאות חיצונית יש השתקפויות פנימיות, הוגדרו איפיוני הכוחות ביקום ובאדם כאחד. היין מוגדר כחומר בעל נטייה לפסיביות ושקיעה כלפי מטה. הוא מכיל את הדברים ונותן להם צורה פיזית. היאנג מוגדר כאנרגיה בעלת תנועה שנוטה לעלות כלפי מעלה, מקרינה כלפי חוץ ועוזרת להיווצרות הדברים. האדם כחלק בלתי נפרד מהטבע מורכב גם הוא משתי יחידות בסיסיות אלו והאיברים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 1. איברי zang – שמייצגים את היין נקראים האיברים המלאים, ,תפקידם לשמור על התמציות החשובות בגוף ולשמש כמאגרים לחומרים שונים. הם כוללים בתוכם את הריאות, הכליות, הכבד, הלב והטחול. הריאות אוגרות את ה QI הנשאף מבחוץ ומשלחות אותו לשאר האיברים בכדי ליצור תנועה וחיות. הכליות אוגרות את התמציות והנוזלים הבונים את הגוף ומלחלחים אותו. הכבד אוגר את הדם לשם טיהורו והפצתו באיברים. הלב מאחסן את הSHEN ונותן לדם את חותמתו האדומה. הטחול אוגר את תמציות המזון הבסיסיות מתמיר אותן לאדים ומזין את הרקמות. 2. איברי fu –מייצגים את היאנג ונקראים "האיברים החלולים". תפקידם לאחסן חומרים באופן זמני, להעביר אותם התמרות ולמסור אותם הלאה. הם כוללים בתוכם את הקיבה, מעי גס והדק, שלפוחית השתן וכיס מרה . הקיבה מקבלת את המזון. לאחר שהמזון נאכל היא מעבדת אותו עיבוד ראשוני ומעבירה את התוצרים אל הטחול לשם הפצה. המעי הדק מקבל את המזון הפחות טהור שהגיע מהטחול. הוא מנפה את התמציות שצריכות עיבוד נוסף ומעביר אל המעי הגס את השאריות המעי הגס ממצה את התמציות המעטות שנותרו ואת הפסולת מוציא מהגוף. שלפוחית השתן אוספת את הנוזלים הטהורים מחזירה אותם אל הגוף ואת הפסולת מסננת החוצה. כיס המרה מעביר תמציות בסיסיות שאגורות בו ועוזר לכבד בהפצת הדם. החלוקה לשתי קבוצות אלה מתבססת על תכונה דומיננטית המאפיינת כל קבוצה אך בתוכה מופיעה גם האנרגיה המשלימה לה. זאת אומרת שלאיברים יינים דרושה אנרגיה יאנגית כדי למנוע סטגננטיות ועכירות וכדי לעזור להם להפיץ את החומרים שבתוכם. לדוגמא הטחול המעבד את המזון עושה זאת בעזרת אנרגיית אש יאנגית שמתמירה את המזון ומטהרת אותו. מצד שני לאיברים היאנגים יש בן זוג מלא שתומך ומעגן אותו כדי למנוע ממנו להשתולל ולהתפרץ לכל הכיוונים ולגרום להרס. לדוגמא כיס המרה האקטיבי היאנגי, מרוסן ע"י הכבד הייני והשקול. האיזון העדין שבין כל זוג איברים היוצרים אלמנט וכמו כן בין האלמנטים עצמם, משתנה כל הזמן בהתאם לתנאים השונים שהאדם נמצא בהם. בצורה זו המערכת מפיקה את המרב מכל החלקים שבה. במקרה ויהיו הפרעות ושינויים בזרימה הטבעית של הגוף יופיעו מחלות שיתבטאו במגוון צורות ספציפיות. את המחלות ניתן לאפיין בעזרת יין ויאנג: אספקטים יינים יתבטאו כבצקות, קור, אפרוריות בפנים, דופק חלש, לשון חיוורת ועוד. אספקטים יאנגים יתבטאו בחום, הזעה, אודם בפנים, דופק מהיר, לשון אדומה ועוד. תהליך היווצרות מחלה יכול להתחיל בכל אחד מהצדדים ולגרור אחריו שורות סימפטומים אופייניות, אך לעיתים נראה תערובת של סימפטומים באותו חולה. בתהליך האבחון חייבים להתייחס לאופיו המיוחד של האדם. מה שחריג באחד ייתכן ויחשב לתקין באחר. מערך הכוחות של היין והיאנג פועל בלי הפסקה ושומר על החיים במסלולם הטבעי לצורך פריחה והתרבות, גדילה ולבלוב, אך האדם כיחידה דינאמית מכלה את עצמו. מקורות האנרגיה הפנימיים הולכים ונחלשים והגוף הפיזי מאבד את חוסנו. בשלב הסופי מתרחש המוות שבו יש הפרדה בין שני הצדדים, היאנג עולה חזרה לשמים והיין נספג באדמה. שניהם חוזרים למאגרים הקוסמיים לשם התחדשות והופעה בעתיד בדרכים חדשות ומפתיעות. הטאו אינו נתפש, אנו חלק מאותה אחדות גדולה ומסתוריות ואין ביכולתנו להסתכל על עצמנו בנפרד מאחדות זו. היין והיאנג מביאים לידי ביטוי פיזי ממשי את אותה אחדות. הם אבני הבניין הבסיסיות של היקום, הם מניעים אותו ושומרים על שלמותו. הספרה שתיים היא פתיחה של המרחב למגוון תופעות שלכולן יש מכנה משותף המרכיב אותן, אך בעזרת היחס המשתנה ביניהם הם עוזרים למצות את הפוטנציאל הגלום בטאו. תפיסת היין והיאנג ביקום היא האפשרות היחידה של חושנו לתפוס את התבטאות האחד.
עריכה
- עורך לילך גינזבורג
- הערות העורך:
