צ'י קונג
מתוך WikiSinit
(←ההיסטוריה של הצ'י קונג) |
(←התאוריה של הצ'י קונג) |
||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
==התאוריה של הצ'י קונג== | ==התאוריה של הצ'י קונג== | ||
| + | |||
| + | משמעות המושג "צי קונג" ניתן להבין כ"טיפוח אנרגיה" או "פיתוח אנרגיה". משמעות המונח "קונג" Gong ניתן לתרגם ולהבין במונחים של אנרגיה וזמן. כיוון שכך, המושג "קונג" מקיף את כל הקשת הרחבה של מושגים המסמלים למידה או הכשרה שצורכים השקעה ומאמץ ממושכים. לכן, משמעות מדויקת יותר של צ'י קונג הוא אימון ממושך של צ'י שצורך זמן והשקעה. | ||
| + | בהתאם לראיה הדאואיסטית, הסיניים ביססו את אורח חייהם בהתאם לשימור אנרגיה באמצעות הדאו – חיים דרך הטבע. דרך חיים זו התאפיינה בהבנה של חוקי הטבע ויישומם בחיי היומיום, חלוקת משאבים ויצירת יחסים בינאישיים בהתאם לחוקיות הקיימת. זהו, למעשה, בסיס לגישה של הפילוסופיה הסינית אשר מתמקדת בחיפוש וגילוי הדרכים ליצירת סירקולציה נכונה של אנרגיה, או ה"בא גואה" (Ba gua). יותר מאוחר, בתקופת שושלת שאנג, רופאים סינים פיתחו את אופן השימור וסירקולציית הצ'י אשר נחשבת כאקופונטורה הראשונית. בהדרגה, בתקופת שושלת הזאנג פותחו טכניקות נשימה מיוחדות אשר תורגלו בעונות מעבר (סתיו, אביב) ותקופות מלחמה. ובשלבים מאוחרים יותר, החלו להשתמש במכלול הפרקטיקות- דיקור, טווינה, צמחי מרפא וצ'י קונג- כבסיס לטיפול וריפוי מחלות. | ||
| + | אם נאגד את התיאוריה והלימוד של צי קונג היא מורכבת משתי קטגוריות עיקריות- Wai Dan (המקור החיצוני) וNei Dan (המקור הפנימי). המקור החיצוני הינו למעשה מערכת אנרגטית של בני האדם אשר ניתן לחלק ל12 הערוצים הראשיים בהם מתרכז הצ'י ואילו המקור הפנימי הינו מערכת עמוק יותר של הערוצים המיוחדים והאיברים הפנימיים בהם מאוחסן ונשמר צ'י. אימון ברמת המקור החיצוני מבוסס בעיקר על ידי תרגול הנשימה והנעת הגוף. לאחר תרגול הדרגתי של כיווץ ושחרור השרירים מופיע שינוי בתחושת הרגליים והידיים, הצ'י נבנה במפרקים ולאחר סדרה ממושכת של תרגילים הצ'י מתפזר בגוף וגורם להנעת הסטגנציה. | ||
| + | עיקרון התרגול ברובד הפנימי הוא בצבירת הצ'י באיברים הפנימיים ולאחר מכן הנעתו בנתיבים מבוחנים בגוף: נתיב האש, נתיב הרוח ונתיב המים . ברמת המקור הפנימי העבודה הינה ברמת הג'ינג וגורמת לטרנספורמציה רוחנית ופיזית מעמיקה. לכן, התרגול ברמה זו מחוייב בהשגחת המורה. טכניקות של הNei Dan נשמרו בסודיות לרב ואינם נפוצים בשימוש הרחב. | ||
| + | |||
==עקרונות הצ'י קונג== | ==עקרונות הצ'י קונג== | ||
==צ'י קונג ורפואה סינית== | ==צ'י קונג ורפואה סינית== | ||
גרסה מתאריך 17:42, 7 בנובמבר 2011
תוכן עניינים |
מה זה צ'י קונג
"הנח לגוף להיות נינוח.
בכל תנועת צ'י קונג תן לגוף להיות משוחרר.
חזור לאביב, חזור לנעורים.
חזור ללב צעיר.
היה אחד עם היופי של השמיים.
התפוגג אל תוך הצ'י של האדמה, התפוגג אל תוך הטבע".
Sheng Zhen Wuji Yuan Gong: A Return to Oneness : Qigong of Unconditional Love by Li Jun Feng תרגום: אוהד קדם
צ'י קונג (או צ'י גונג, Chi Gong. Pin yin -QiGong , איות- Chi G/Kung) הינה שיטת ריפוי הוליסטית הכוללת התייחסות למישור הפיזי, המנטאלי, הרגשי והרוחני של הפרט שפותחה בסין בערך לפני כ2400 שנים לפני הספירה. רבים משווים את צ'י קונג לסוג של אומנות הכוללת פיתוח כישורים לאומנויות לחימה (כגון טאי צ'י וקונג פו), פיתוח גוף והתודעה. עבור חלק מהמתרגלים צ'י קונג מהווה דרך חיים אשר באה על ידי ביטוי באימון היומיומי. צ'י קונג כולל תרגול דינאמי, סטטי, תרגילי נשימה ומדיטציה. מהות התרגילים הללו הינם הבניית רצף של תנועות לתצורה אחת שלמה תוך כדי הרפיה ושחרור של הגוף במטרה לאזן גוף-נפש על מנת לסייע לאדם לממש את הפוטנציאל האנרגטי שטמון בו.
ההיסטוריה של הצ'י קונג
היסטוריה של התפתחות הצ'י קונג ניתן לחלק לשלוש תקופות עיקריות: ישנן מקורות שמציינים כי צ'י קונג פותח בעיקר על ידי חְוָוא טוֹ (Hua To) (110 – 207 לספירה), מרפא סיני שפיתח סידרה של תרגילים המשלבים רצף של תנועות גוף, נשימות ומצב מדיטטיבי מסויים . יחד עם זאת, כיוון שקשה להתחקות אחר מקור מדויק של הפרקטיקה, תקופה ראשונה משויכת לפרק זמן בו פורסם ספרו של אי לינג ה"שינויים" בערך לפני 2400 שנה לפנה"ס עד לשושלת האן 206 שנה לפנה"ס. תקופה נוספת החלה כאשר בודהיזם וטכניקות מדיטציה השונות יובאו מהודו והחדירו פן רוחני יותר לתרגילים. תפנית זו סימנה מעבר לפרקטיקות רוחניות של צ'י קונג, תקופה שנמשכה עד כהונתה של שושלת ליאנג (502- 557 לספירה), במהלכה צ'י קונג פותח כפרקטיקה של אומנויות לחימה. תקופה זו נמשכה עד שנת 1911, במהלכה צ'י קונג פותח בהתבסס על גישות בודהיסטיות ודאואסטיות. בעת המהפכה הסינית בשנות ,40-50 השלטונות ניסו לפזר את האגודות המסורתיות של צי קונג אך במקביל להליכי הגלובליזציה הפרקטיקה נדדה לארצות אחרות ובמקום להיעלם הועצמה ואף שינתה את פניה בעקבות חדירתן של פרקטיקות אומנויות לחימה השונות.
מאפייני הצ'י קונג בתקופה הראשונה:
o תרגול בעיקר על ידי המלומדים הדאואיסטים והקונפוציוניסטים למטרת שימור הבריאות
o תרגול למטרות רפואיות בכדי להניע צ'י ולמנוע חסימות
o הפרקטיקה נעדרת אספקטים רוחניים
o ההכשרה הינה פאסיבית (יינית) בעיקר במטרה לשפר צ'י בצורה עדינה והדרגתית
מאפייני הצ'י קונג בתקופה השנייה – לאחר שושלת ההאן לפני שושלת ליאנג (עד 502 לספירה):
o שלוש אסכולות העיקריות שהשפיעו על הפן הרוחני של צי קונג הינן בודהיזם טיבטי, בודהיזם הודי ודאואיזם.
o כמעט על הפרקטיקות נשמרו בסודיות בקרב הנזירים
o צ'י קונג רוחני תורגל בכדי להשתחרר ממעגל הראינקונרציה (שחרור מסנסרה, שרשרת של גלגול נשמה)
מאפייני הצ'י קונג בתקופה השנייה – לאחר שושלת הליאנג לפני שושלת צ'ינג המאוחרת (עד 1911 לספירה):
o צ'י קונג אומץ לאומנויות הלחימה בעקבות זאת פותחו סגנונות אומניות לחימה צ'י קונג
o תרגול של צ'י קונג רוחני נשמר בסודיות
o פיתוח האקופונטורה וצ'י קונג מגיעים לשיאם
o תרגילי צ'י קונג נמצאים בצמיחה בקרב אוכלוסיה סינית
התאוריה של הצ'י קונג
משמעות המושג "צי קונג" ניתן להבין כ"טיפוח אנרגיה" או "פיתוח אנרגיה". משמעות המונח "קונג" Gong ניתן לתרגם ולהבין במונחים של אנרגיה וזמן. כיוון שכך, המושג "קונג" מקיף את כל הקשת הרחבה של מושגים המסמלים למידה או הכשרה שצורכים השקעה ומאמץ ממושכים. לכן, משמעות מדויקת יותר של צ'י קונג הוא אימון ממושך של צ'י שצורך זמן והשקעה. בהתאם לראיה הדאואיסטית, הסיניים ביססו את אורח חייהם בהתאם לשימור אנרגיה באמצעות הדאו – חיים דרך הטבע. דרך חיים זו התאפיינה בהבנה של חוקי הטבע ויישומם בחיי היומיום, חלוקת משאבים ויצירת יחסים בינאישיים בהתאם לחוקיות הקיימת. זהו, למעשה, בסיס לגישה של הפילוסופיה הסינית אשר מתמקדת בחיפוש וגילוי הדרכים ליצירת סירקולציה נכונה של אנרגיה, או ה"בא גואה" (Ba gua). יותר מאוחר, בתקופת שושלת שאנג, רופאים סינים פיתחו את אופן השימור וסירקולציית הצ'י אשר נחשבת כאקופונטורה הראשונית. בהדרגה, בתקופת שושלת הזאנג פותחו טכניקות נשימה מיוחדות אשר תורגלו בעונות מעבר (סתיו, אביב) ותקופות מלחמה. ובשלבים מאוחרים יותר, החלו להשתמש במכלול הפרקטיקות- דיקור, טווינה, צמחי מרפא וצ'י קונג- כבסיס לטיפול וריפוי מחלות. אם נאגד את התיאוריה והלימוד של צי קונג היא מורכבת משתי קטגוריות עיקריות- Wai Dan (המקור החיצוני) וNei Dan (המקור הפנימי). המקור החיצוני הינו למעשה מערכת אנרגטית של בני האדם אשר ניתן לחלק ל12 הערוצים הראשיים בהם מתרכז הצ'י ואילו המקור הפנימי הינו מערכת עמוק יותר של הערוצים המיוחדים והאיברים הפנימיים בהם מאוחסן ונשמר צ'י. אימון ברמת המקור החיצוני מבוסס בעיקר על ידי תרגול הנשימה והנעת הגוף. לאחר תרגול הדרגתי של כיווץ ושחרור השרירים מופיע שינוי בתחושת הרגליים והידיים, הצ'י נבנה במפרקים ולאחר סדרה ממושכת של תרגילים הצ'י מתפזר בגוף וגורם להנעת הסטגנציה. עיקרון התרגול ברובד הפנימי הוא בצבירת הצ'י באיברים הפנימיים ולאחר מכן הנעתו בנתיבים מבוחנים בגוף: נתיב האש, נתיב הרוח ונתיב המים . ברמת המקור הפנימי העבודה הינה ברמת הג'ינג וגורמת לטרנספורמציה רוחנית ופיזית מעמיקה. לכן, התרגול ברמה זו מחוייב בהשגחת המורה. טכניקות של הNei Dan נשמרו בסודיות לרב ואינם נפוצים בשימוש הרחב.
