שפה הסינית
מתוך WikiSinit
אין בסין שפה אחת שהיא שפת אימם של מרבית הסינים. יש עשרות אלפי ניבים ותתי ניבים שונים. אדם שחי בשנחאי ונוסע שעתיים מערבה להנג ג'ו והשפה שהוא מדבר בשנחאי לא תופסת שם. באותם תאי שטח לא גדולים יש הבדלים עצומים בשפה. מדובר בשפות שהן ממש שונות. כל זאת, נוגע לשפה המדוברת. כבר מהמאה ה-3 לפני הספירה יש שפה כתובה משותפת לכל הסינים שידעו קרוא וכתוב. כבר בשלב הזה אנו רואים תפיסה ששונה מכל תפיסה אחרת – איך זה אפשרי ששפה כתובה לא תהיה גם השפה שנדבר ? יש סימנים של אידאות וסימנים שהם תמונות של ממש. בעבר, הכתב האחיד שימש לאיחוד כל הממלכה. מה שמשנה היא לא איך שהשפה נשמעת אלא איך היא נקראת. הממשלה הקומוניסטית המציאה פתרון לניב אחיד – שפה מנדרינית (ניב הדיבור הרשמי של סין שמקורו מאיזור בייג'ין). זה לא אומר שזה שפת אימו של סיני. הוא ידע מנדרין (שפת העולם הגדול) ואת הניב שלו. בגן לומדים מגיל קטן מנדרינית. כל מקום ציבורי ינוהל במנדרינית.
הקטע הפונטי הוא מאוד חשוב. סינים מתכתבים ביניהם, כי המילים לעיתים דומות וצריך להבחין בין המילים. לכן, כותבים בזמן שמדברים אחד עם השני.
בשפת הדיבור יש 4 טונים. כל הברה שאנו מבטאי, ניתן לומר אותה ב- 4 טונים שונים. מה = סוס, לקלל, סימן שאלה, אמא. ארבע מילים שונות שרק הטון מבחין את המשמעות.
קישורים
